לבקש לפרק לגורמים ולהאיר בזרקור את כל אחד מהסופרלטיבים שכבר הורעפו כלפי דון אנדרס, זה דבר פשוט עבור אוהד בארסה ותיק או אף ממוצע. להסביר בעצם כיצד הוא מהגדולים ביותר בכל אחד מהפרמטרים הקיימים. אם זו הטכניקה העילאית שהתאפיינה בשליטה בלתי רגילה בכדור ויצירת שטחים מכלום ושום דבר אל מעין שדה כוח אישי ששחקנים לא יכלו לפרוץ אותו ועוד לא התחלנו לדבר על יכולת המסירה המופלאה והתיאום העיוור עם כל מי שהוא רק חפץ בו. אם זה המחסור בדרמטיות, תיאטרליות ומשחקים מיותרים כמו של ניימאר או סוארס אלא להיפך, מלחמה בלתי מתפשרת במשך 90 דקות דרך פאולים, דחיפות ועוד אגרסיות איתן היה צריך להתמודד מבלי להיסחב למשחקי עצבים. אם זו ההקרבה של לשחק בגיל 18, 23 וגם 33 אפילו בחצי פציעה ולא בכושר מלא רק בשביל טובת קבוצתך וגם אם במשחק הבא לא תהיה נוכח – גם אם אתה מסכן לעצמך את המונדיאל כמו שלא היה רחוק מלקרות ב-2010. אם זו המנהיגות, לדחוף קדימה את הקבוצה גם אם אתה נקודת האור היחידה כשכל האחרים הסובבים אותך כמעט ויתרו, והנה שוב חטפת ברגליים מלמפארד אבל חצי דקה לאחר מכן יכולת רק אתה להיות שם ולהבקיע שער גורלי שיעלה את קבוצתך לגמר האלופות. אם זו האישיות, לבוא בעצמך למאמן שלך ולעודד אותו כמו שגם תבוא אל הילד החדש ואפילו בכוח תגרום לו להרגיש רצוי.
מה אנו אוהבים בכדורגל? אנו אוהבים את תחושת ההשתייכות, האהדה, בתוך זה אנו מאוהבים בהקרבה, בתשוקה, בלב, באיכות ובכמה שכל זה יוכל לבוא לידי ביטוי בצורה בעלת טעם טוב ומשמעות, בהוגנות ואמת, מציאותיות. ואם יש עוד מקום לסיפור מיוחד מאחורי הכל? רקע? נקבל זאת בברכה. עבורי, הדבר הזה כולו נקרא אנדרס אינייסטה. השחקן ובן האדם האגדי הזה שזכינו לראותו הוא עצם הכדורגל עבור כל אוהד שמכבד את עצמו וצופה בו שלא בשביל למלא ווינר בלבד. הוא הסיבה לאהוב כדורגל, את התחרותיות והאיכות שבו, את הצד הספורטיבי, היפה והעקרוני, הנאמנות והסיבה שהיא אהבת המשחק ואת המקום שבאת ממנו יותר מאשר הכסף אחריו תלך והתארים בהם תזכה.
בגלל זה ובגלל עוד סיבות שמיליונים בדיוק כמוני יכולים לציין, אנדרס אינייסטה הוא לא רק אחד הקשרים הגדולים בכל הזמנים ולא רק אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים אשר נמצא באותה הרשימה של מסי, מראדונה, צ’אבי או זידאן, הוא לבטח אחד מהאישיויות (האקדמיה ללשון מאשרת, תבדקו אותי) היפות והגדולות שנראו במשחק. הוא יותר משחקן, יותר מסמל ויותר מבן אדם. הוא מהות הכדורגל. ואין עוד כמותו. בשבוע שעבר, בעודי מתקשה לעכל שזה עומד להיגמר, העדפתי להסתכל הלאה ועל הדאגות הרבות שבלאבד מישהו כמו אינייסטה ולהישאר בלי אף עוגן שכזה בקישור ואולי גם לא בכל הקבוצה. גם עכשיו יש סיבה לדאגה, אבל אנדרסיטו בעצמו יגיד לכם להירגע ולהיות סבלניים – בארסה הייתה לפניו ותהיה אחריו לתמיד, אם נתקשה ונלך לאיבוד נצטרך להיבחן היטב כאוהדים אמיתיים אחרי שנים בהם לא באמת עמדנו על פני התהום. והלוואי ונהיה כולנו חצי מחויבים לאהוב את בארסה כמו שאינייסטה אהב, אוהב ויתמיד יאהב. היה שלום אלוף.
לאחר טקס הפרידה מהקפטן האגדי, מגיע גם משחק הפרידה של אינייסטה מול הקאמפ נואו. היה מתוק יותר לחוות זאת עדיין עם סיכוי לעבור עונת ליגה ללא הפסד, אבל 1: נקווה שיקח זמן לשבור את השיא המטורף שבארסה השיגה. 2: לצמק ל-5-4 היה לדרך מכובדת מאוד לסיים את הרצף. 3: היי, סוסיידאד אפילו לא סיימה כאלופה כשקבעה את השיא הקודם. בארסה היא סופר אלופה אז הבה נוקיר ונעריך. בכל מקרה, סוסיידאד תגיע הערב לקאמפ נואו ובארסה תתייצב מולה ללא פאוליניו (החלטה מקצועית), ורמאלן הפצוע וסרג’י רוברטו שירצה משחק מס’ 3 בהשעיה השערורייתית שלו כשהאחרון יגיע מול סביליה בסופרקופה.
מה שלומך ריאל סוסיידאד?
ובכן, גולת הכותרת בסיום העונה הזו של סוסיידאד היא שבעוד בארסה נפרדת בדמעות מאנדרס אינייסטה, גם סוסיידאד נפרדת בדמעות רבות מאגדה שלה: צ’אבי פרייטו הגדול. צ’אבי פרייטו שנולד בסאן סבסטיאן איפה שנמצא האנואטה מאז ומתמיד, הוא שחקן בית של הבאסקים מראשית המילניום ומשחק בבוגרים של סוסיידאד מאז עונת 03-04 (אם כי קודם רשמית לבוגרים 2 עונות מאוחר יותר). הערב מול בארסה ירשום 464 הופעות במדי הצ’ורי אורדין (מקום 8 בטבלת ההופעות) כשלקשר הנהדר יש גם 73 שערים. מול בארסה יש לו 25 משחקים בהם 5 ניצחונות, 4 תוצאות תיקו ו-16 הפסדים. בכל אלו כבש שני שערים, שער ניצחון ביתי עלינו בעונת 10-11 ועוד אחד בעונה שעברה כשבארסה ניצחה 3-2 בקאמפ נואו. התמונה למעלה היא המחווה היפהפיה של המועדון לצ’אבי פרייטו, סמל בדמותו על חולצת השחקנים שלבשו במשחק הבית האחרון של העונה נגד לגאנס במחזור הקודם.
מקצועית, העונה של סוסיידאד נגמרה מזמן ולא הלכה טוב. חניכיו של אוסביו לא סיפקו העונה את הסחורה וגם האופי שהפך אותם לקבוצה כה קשה בעונות האחרונות נחלש. אם זה לא מספיק, איניגו מרטינס המוכשר והעוגן בהגנה גם עזב בחורף לאתלטיק בילבאו היריבה המרה עקב ספק סכסוך עם המועדון ספק רצון להתקדם (בבילבאו של העונה כן?) וזה פגע קשות בקבוצה. השיא כנראה הגיע בחורף עם 8 הפסדים ב-11 מחזורים אך אחריו הקבוצה התייצבה ויש לה 2 הפסדים בלבד מאז ה-1 לאפריל. סוסיידאד לא הייתה יורדת ליגה גם ככה אך המאבק למקום במפעלים האירופיים רחוק ממנה מאוד ובסופו של דבר, ניצחון הערב יוכל במקרה הטוב ביותר לקדם אותה עד המקום התשיעי.
אל המשחק הערב אמורים הבאסקים להגיע עם כמה וכמה חיסורים: קונצ’ה, גורידי, מרטינס, אגירצ’ה, רודריגס, מורנו ואלוסטונדו לא נכללו בסגל ולא יקחו חלק במשחק.
היסטוריית המפגשים:
אנו מגיעים אל משחק מספר 71 בקאמפ נואו ו-142 בסך הכל בליגה. מוקדם יותר העונה בארסה סוף סוף עשתה זאת, כיאה לעונה בה תשבור שיאים של משחקים ללא הפסד בדרך לאליפות, וניצחה את ריאל סוסיידאד באנואטה מעל לעשור מאז הפעם האחרונה. את הרקורד מולם בחוץ יקח זמן לשפר אמנם, אבל נתנחם בכך שהרקורד הביתי מול הצ’ורי אורדין דומיננטי ברמות כמו מול לא הרבה קבוצות אחרות בליגה עם היסטוריית מפגשים מולנו, לא רק בגלל מספר הניצחונות אלא גם מספר הכיבושים ההזוי של בארסה ומספר הפעמים העלוב בהן סוסיידאד הצליחה בכלל לכבוש אצלנו.
אנו עומדים על 19 ניצחונות בית רצופים בליגה על סוסיידאד כשלפני כן, הפעם האחרונה בה סוסיידאד לא הפסידה בקאמפ נואו הייתה בעונת 94-95 אז הוציאה תיקו 1-1. הפעם האחרונה בה ניצחו הבאסקים אצלנו הייתה אף כמה שנים לפני כן בעונת 90-91 (!!!) וגם אז היה זה גארבג’ טיים במאי שם בארסה כבר הייתה אלופה וסוסיידאד ניצחה 3-1. 23 משחקים ללא הפסד מאז ועד היום בקאמפ נואו נגד סוסיידאד ואגב, עוד סימן לדומיננטיות עליהם בבית, זה אפילו לא קרוב לרצף המשחקים הביתי הארוך ביותר ללא הפסד מולם בהיסטוריה שלנו, או לרצף הניצחונות.
לא התאפשרה הפעם סקירת משחקים מלאה, אבל כן נדבר על המשחק מהעונה שעברה בבית. באנואטה כזכור שוב זלזול של לוצ’ו ובארסה יוצאת רק בתיקו, באמצע אפריל בקאמפ נואו לא התכוונו לשמוט נקודות הפעם מול סוסיידאד בעיקר כאשר מחזור אחד קודם לכן בארסה הפסידה 2-0 למלאגה במה שלבסוף חיסל את סיכויי האליפות סופית. את סוסיידאד בארסה ניצחה במשחק הנ”ל עם צמד של מסי ועוד אחד של פאקו אלקאסר שהגיע לאחר שער עצמי של סמואל אומטיטי, 3-1 בהפסקה. צ’אבי פרייטו האגדי כובש בסך הכל את שערו השני מולנו אי פעם אך זה לא מספיק, 3-2 חשוב מאוד על הבאסקים. במחזור הבא תצא בארסה לברנבאו ותנצח 3-2 עם כל הלב, הנשמה והמסי ולמעשה לא תפסיד עוד עד סוף העונה ההיא ומשם… עד השבוע שעבר. את האליפות לא הצליחה לקחת בעונה שעברה, הרבה בזכות בעיטות רבות בדלי והרבה בגלל שופטים מחורבנים, אבל העונה זה לא הספיק לשופטים לפחות.
בסך הכל: 70 משחקים בקאמפ נואו, 60 ניצחונות, 7 תוצאות תיקו ו-3 הפסדים. יחס שערים פשוט פסיכי של 183 שערים ב-70 משחקים בקאמפ נואו (!!!) לעומת 40 ספיגות. עוד נתון משוגע לטובתנו, סוסיידאד כבשה רק ב-26 מתוך משחקיה בקאמפ נואו, בשער נשארה על 0.
ומה לגבי מדד מסי? לליאו היה משחק אחד מולם בעונת 06-07 ולאחר שירדו ליגה לקח זמן עד שפגש בהם שוב בעונת 10-11 אז כבש צמד באותה מאניטה מדהימה מאת בארסה של המאניטות. למסי 15 שערים מול סוסיידאד ב-20 משחקים, 13 בליגה ו-2 שערים בגביע. מתוך ה-15 הללו, אגב, כבש מסי 3 צמדים. שערו האחרון? מוקדם יותר העונה כמובן, הגולאסו בבעיטה החופשית.
