זו הפעם הרביעית שלי בברצלונה ואני אף פעם לא שבע ממנה. כל פעם ביקרתי אותה מזווית שונה. כשביקרתי אותה אשתקד צפיתי במשחק ליגת האלופות הראשון של פפ כמאמן סיטי מול בארסה וחזרתי עם מנה מכובדת של שערים הודות לשלושער של דיוס ועוד אחד של ניימאר. מה שייחד כל כך את המשחק הזה הייתה המחאה הבלתי פוסקת של האוהדים למען עצמאות קטלוניה. הפעם, רוחות המלחמה שנשבו ביציעי הקאמפ נואו בישרו על מחאה חדשה – ברתומאו תתפטר! (עוד על הנסיעה ההיא תוכלו לקרוא בטור “פעם שלישית גלידה“)

לא סתם קראתי לטור הזה רוחות מלחמה. במשחק הזה התקיימו שתי מלחמות – הראשונה דרבי, ולא משנה באיזה עמדה כל אחת מהקבוצות נמצאת זו תמיד מלחמה. גם אם במרומי הקאמפ נואו ישבו עשרות בודדות של אוהדי הפריקוס והפעם האחרונה בה הפריקוס חילצו נקודות מול בארסה בליגה הייתה אי שם בינואר 2012: דרבי הוא דרבי הוא דרבי.

השנייה היא כמובן המלחמה על הקבוצה. עם הקריאה של אגוסטי בנדיטו לבחירות בקיץ האחרון והבעת אי אמון בהנהלה בנדיטו יצא למלחמה של כולנו על החייאת המועדון מחדש. ארבעה אוהלים, 80 עובדים ובנדיטו אחד במתחם הקאמפ נואו שרוצים להציל את הקבוצה מידי מי שגם בעיני רובו של הקהל המקומי נחשב לנשיא הגרוע ביותר בתולדות המועדון.

הפעם, בשונה מפעמים קודמות, את המלון בחרתי באזור שעדיין לא ביקרתי בו בברצלונה (כן עד הטיול הזה היה דבר כזה…), באזור פארק גואל היפיפה, במלון עם השם הכל כך יצירתי שנקרא “קטלוניה פארק גואל”. מלון קטן, קרוב יחסית לפארק המפורסם, נמצא בתוך שכונות מגורים יפיפיות ושקטות שמלאות באומנות רחוב מקומית, הכוללות ציורי גרפיטי ענקיים ומרהיבים מחד ובניינים צבעוניים ומגוונים מאידך. במלון יש אינטרנט אלחוטי חופשי, בריכה בגג המלון עם נוף עוצר נשימה, מלא בירוק של הר הטיבידאבו, ארוחת בוקר טובה מאוד שאני אישית עד היום לא נתקלתי בה במלונות בברצלונה, תחנת מטרו צמודה הנקראת Valcarca, על שם האזור, בה עובר קו L3 המרכזי שמגיע גם לפלאסה קטלוניה ובהמשך גם לקאמפ נואו, באזור יש מגוון חנויות שיעזרו לכם להתאקלם כמו שצריך בעיר כגון: מאפיות מעולות, סופרמרקט, מסעדת בר שכונתית ואפילו חנות טלפונים שבה תוכלו לרכוש סים מקומי במחירים טובים. הדבר היחיד שגרוע במלון הוא שהחדרים די קטנים ושירות החדרים של המלון לא משהו.

יום שישי 08/09/17 – תל אביב – ברצלונה

הטיסה שלנו יצאה כמתוכנן בשעה 12:30 שעון ישראל לכיוון ברצלונה, טיסת לואו קוסט ישירה של חברת נורווגיאן. זהו קו חדש שפתחה החברה לא מזמן והטיסות מתבצעות בימים שני ושישי בעלות של 300$ בערך, תלוי כמובן כמה זמן מראש סגרתם את הטיסה.

למלון הגענו בשעה 17:00 שעון ספרד, כאשר מה שנשאר לעשות זה להתארגן על אוכל לשבת. לשומרי הכשרות שבינינו שימו לב כי מסעדת מכבי ביום שישי סוגרת בשעה 18:00, ולכן מומלץ להתארגן בהתאם. לאלו שלא, מגוון המאפיות וחנויות האוכל שנמצאות בסמוך למלון יעשו את העבודה. הן פתוחות עד השעה 21:00.

אז התארגנו על אוכל לשבת, עשינו קצת שוק בלה בוקריה וחזרנו למלון עם כניסת השבת למנוחה לקראת היום שלמחרת.

יום שבת 09/09/17 – פארק גואל

לאחר ארוחת בוקר טובה מאוד, כפי שציינתי לעיל, עלינו לפארק גואל ברגל, עם כל הקושי והעליות החדות בדרך. מומלץ מאוד למי שרוצה לנשום את האזור ולראות המון שכונות פסטורליות, צבעוניות ונקיות במיוחד לצד אומנות רחוב של קירות גרפיטי. פארק גואל הוא אתר שחייבים לסמן עליו וי כשמגיעים לעיר. פארק מטורף מלא בצבעים של טבע, עצים, פרחים שמקשטים מבנים שתוכננו על ידי האדריכל המפורסם אנטוניו גאודי, כשברקע ציוצי ציפורים שבאות לבקר בפארק.

לאחר פארק גואל, שבנו למלון לאתנחתא קצרה. מומלץ לא למלא יום של משחק ביותר מדי טיולים על מנת להגיע למשחק רעננים ככל האפשר. במקרה שלנו רצינו מאוד לראות גם את קבוצת המילואים מול קורדובה אך הגשם שהגיע לא אפשר לנו, אז בשעות אחר הצהריים נסענו לאצטדיון על מנת לחדש את הסוסיו שלי ונשארנו שם כבר עד המשחק – לו מוקדש פרק שלם בהמשך.

ראשון 10/09/2017 – פארק טיבידאבו והמוזיאון של בארסה

מכיוון שיום ראשון בספרד הוא יום המנוחה רצוי לתכנן את היום לדברים היחידים שכן פתוחים, לכן לאחר ארוחת בוקר במלון יצאנו להר הטיבידאבו, שבו יש כנסייה יפיפייה ופארק שעשועים קטן מאוד. מומלץ לנוכח הנוף העצום שסובב אותו, כולו מלא בירוק וניתן להשקיף ממנו על הר המונסראט מחד ותצפית משוגעת של כל העיר מאידך. בתוך הכנסייה ניתן לעלות במעלית כמעט עד למעלה, לשם כך תצטרכו להיפרד מ-3.5 אירו וזה בהחלט שווה את זה. לסובלים מקור רצוי להביא משהו ארוך. יש גם דוכני אוכל במקום ודוכן גלידה של דנונה, מאוד מומלץ עם גלידות ופרוזן יוגורט משובחים. בלילה כל המקום מואר במגוון צבעים שמקשטים את הכנסייה ואת הגלגל הענק שנמצא על ההר, ולכן שווה לבקר שם לא רק ביום. דרכי הגעה למקום – קו 92 שעובר בסמוך למלון יכול לעשות את העבודה אם כי יקח קצת יותר זמן. אנחנו לקחנו מונית בכדי לקצר את הזמנים וגם כי פארק גואל מאוד קרוב. מונית תעלה בסביבות 15-20 אירו, תלוי בעומסים מכיוון שזה אזור שחובבי הרכיבה מאוד אוהבים לטפס בו.

לאחר עצירה קלה במלון יצאנו לארוחת צהריים במסעדת מכבי הכשרה ומשם המשכנו לסיור באצטדיון. לאחר 5 שנים בהן לא ביקרתי במוזיאון סוף סוף התחשק לי לנצל את ההטבה שמגיעה לי להיכנס בחינם כחבר מועדון ולראות כמה השתנה מאז. ובכן, מהלך הסיור די השתנה. קודם כול, עושים את הסיור באצטדיון ולאחריו מגיעים למוזיאון, בו נמצאים כל הגביעים והפריטים ההיסטוריים, מה שמקצר משמעותית את הסיור, ומשם המשכתי לקניות בחנות.

בתור אחד שפוקד את החנות מדי שנה, קצת אכזבו אותי השינויים שביצעה ההנהלה המבישה בחנות: המחירים יתייקרו, המגוון בכמות הפריטים לכל הגילאים ירד (אם כי לא בצורה משמעותית) וניתן לראות את הצד הקפיטליסטי המאוד מכוער, במיוחד לאחר העלייה המורגשת במחירי הכרטיסים למשחקים. הם בונים על משוגעים כמוני שיממנו אותם ועל עוד מיליוני תיירים מהמזרח שיקנו את החולצה בכל מחיר. אם תרצו לקנות חולצת משחק פשוטה ללא שם ומספר עם התג של הליגה הספרדית תאלצו להיפרד מ-150 אירו, והמחיר עולה עד ל-170 אירו כולל שם ומספר ועם התגים של ליגת האלופות.

המשחק

כשהגענו לאצטדיון, כבר חיכה לנו בכניסה אוהל של בנדיטו, שלא ייחסתי לו חשיבות מפני שחשבתי שאיני יכול להצביע בבחירות עדיין, מכיוון שאין לי 3 שנים של חברות. בברצלונה חברי המועדון בשלוש השנים הראשונות לא מקבלים חברות מלאה ולכן השלב הראשוני בדרך אל הסוסיו נקרא Carnet De Compromis, בו החבר מקבל חלק מן הזכויות, כשלהצביע בבחירות היא לא אחת מהן. משום כך מיהרתי למשרדי המועדון לחדש את החברות ומשם המתנו באחת המסעדות עד לפתיחת השערים בשעה 19:00 שעון ספרד, כשהמשחק עצמו מתחיל בשעה 20:45. בדרכנו פנימה נתקלנו באוהל נוסף של בנדיטו, שמוקם בדיוק מחוץ לכניסה לשער שלנו, שם עצרה אותי לא אחרת מאשר אשת יחסי הציבור של בנדיטו. כשהסברתי לה על העניין של ה-Carnet היא הפנתה אותי ללא אחר מאשר בנדיטו עצמו שהיה שם, וכששאלתי אותו נעניתי בחיוב כי אני כן יכול לחתום. בנדיטו הבין שאני לא מקומי כנראה, מפני שלא דיברתי קטאלנית אלא ספרדית ונעצר לדבר איתי (כן איתי!) לדקה של שיחה בה בין היתר הוא שאל על המצב בישראל, התעניין לגבי הפנייה החדשה שנפתחה זה עתה בתל אביב. בירכתי אותו ואמרתי לו כי אני באופן אישי והפנייה בכלל תומכים מאוד במהלך שלו ובעצמאות קטלוניה. בירכתי אותו לשלום, כמה תמונות והמשכתי לאצטדיון. ביצעתי את טקס הכניסה שלי לאצטדיון לפי הספר והשלבים, ונכנסתי למקום הכי אהוב עליי בעולם, שלא ראיתי בדיוק שנה פחות עשרה ימים.

אז, אחרי פגרת קיץ מהמבישים שידע המועדון על כל 117 שנות קיומו, באתי לראות את הדרבי, והמשחק נפתח בצורה די מוזרה. מסי באמצע, דאולופאו בימין וסוארס על הנייר בצד שמאל, כאשר ראקיטיץ’ ואינייסטה מאחוריהם, וכמובן העוגן, התמנון מבאדיה בקישור האחורי. את חוליית ההגנה מאיישים נלסון סמדו, פיקנבאואר, אומטיטי וג’ורדי אלבה.

לפני פתיחת המשחק נערכה דקת דומייה לזכר הפיגוע האחרון שפקד את העיר לפני כחודש, בה השחקנים עמדו זה לצד זה במחצית המגרש.

ב-20 דקות הראשונות ראינו שליטה יחסית של בארסה, שלא פתחה בדיוק במערך 4-3-3 הקלאסי שלה: סוארס ביצע כניסות מתוזמנות לאמצע. מסי ירד מעט אחורה לקישור ולפרקים אף התחיל באגף ימין, מה שהשאיר לאלבה לחרוך את אגף שמאל. דאולופאו שיחק את הקיצוני הימני ולקראת החילוף שלו עם אוסמן דמבלה הוא שיחק לפרקים באגף שמאל, כך שזה לא המערך הקלאסי של בארסה שאנחנו מכירים. תוסיפו לכך את הנתון שרצף המסירות הממוצע של בארסה במשחק היה 7 בלבד. באופן כללי שלישיית ההתקפה והקישור, פרט לבוסקטס כמובן, החליפו המון מקומות במהלך המשחק, לכן ב-25 הדקות הראשונות המשחק לא שטף והנעת הכדור הייתה יחסית איטית למה שהקבוצה רגילה, מה גם שאינייסטה לא היה במיטבו במיוחד לאור הלחץ הגבוה שהפעילה אספניול במחצית הראשונה.

מהדקה ה-25 הדברים נראו הרבה יותר טוב. ההתקפה מתחילה מצד ימין, מסמדו ודאולו שמוסרים אחורה לראקיטיץ’ שבמסירה שחותכת את כל ההגנה מוצא את מסי (ותודה לקוון והשופט) וזה 1-0. אף על פי שגם למסי היה משחק מאוד מבולגן בהתחלה וניתן לראות זאת בגול השני, בו ג’ורדי אלבה מיישר לו את הכדור לאחר דריבל לא מוצלח ומשם נשאר לו לעשות מה שפנאלדו עושה הכי טוב – לדחוק!

לאחר הצמד שלו, מסי ניסה להכניס את סוארס למשחק שגם הוא, במילים עדינות, למרות השער ירצה לשכוח את המשחק ולדפדף אותו הלאה. אני לא יודע אם זו הפציעה ממנה חזר מוקדם, פגרת הנבחרות או המיקום שבחר ואלוורדה למקם אותו בתחילת המשחק – את הדרבי הזה הוא ירצה לדפדף ורצוי כמה שיותר מהר לפני יובנטוס.

לדאולופאו, שהשלים את חוליית ההתקפה היה משחק טוב. הוא נלחם, הוא לחץ והראה שעל אף שהנחיתו לו הראש ילד בן 20, שכנראה יותר מהיר וטכני ממנו, הוא יילחם על החולצה של האונסה עד הסוף.

אספניול, מבחינתה, הגיבה במשחק אגרסיבי, כיאה לפריקוס מלוכלכים עם 24 פאולים ו-5 כרטיסים צהובים, אך ללא הועיל. הירידה של מסי לאמצע הקישור פשוט פירקה את אספניול, שהגדילה עוד את המרחקים בין השחקנים על מנת אולי לנסות לעשות משהו בכדורים ארוכים לפיאטי ובאפטיסטאו. כדור אחד מצא את הקורה ועוד הצלה אחת או שתיים משמעותיות של טר שטגן שמרו על שער נקי.

מכאן והלאה, מסי כבר ניהל את העניינים עם הירידה האופיינית למרכז המגרש כפי שציינתי. תוסיפו לזה את המרחקים העצומים שהשאירה אספניול באמצע בין חוליית הקישור לחוליית הגנה, נלסון סמדו ששורף את אגף ימין, אלבה חורך את אגף שמאל, שסוארס דואג להשאיר לו פנוי עם כניסות מתוזמנות לאמצע והתבוסה לא איחרה להגיע.

כיאה לדרבי, לכל אורך המשחק יציע העידוד שמאחורי השער הצפוני לא הפסיק לעודד ולקלל את היריבה המרה. זו פעם שנייה שאני יושב יציע ליד החבר’ה האלה וזה פשוט תענוג לעיניים ולאוזניים. גם לידי ישבו כמה אוהדים שרופים ולא תיירים, ולא הייתה לי בעיה להתחבר אליהם בקלות עם העידוד והשיח במהלך המשחק. מאנל שישב לידי דאג להבהיר לי כמה הם רוצים לראות את ההנהלה מתחלפת ושקטלוניה תקבל עצמאות, ואני דאגתי להסביר לו כמה אני תומך ומבין אותו.

אחרי ה-3-0 זו כבר הייתה חגיגה לקהל. הגיעו קריאות האולה, השירים לאספניול לשחק בסגונדה והשירים לאחד והיחיד שכבר לובש את החולצה בעונה ה-14 שלו. הקינוחים בדמות שער של פיקנבאואר מבישול של ראקיטיץ’ ומהלך של שלישיית MSD החדשה בבישול של דמבלה בבכורה לסוארס שהמתיק במעט את המשחק החלש בסטנדרטים אליו הוא הרגיל אותנו.

ושוב, אחרי כל המתח והדאגה לא לחזור מאוכזב הביתה, הקבוצה פשוט נתנה לי ארוחה בת חמש מנות. אני לא יכול אפילו להתחיל להסביר לכם במילים כמה אושר, כמה גאווה, כמה כיף לראות חמישייה ראשונה לנגד עיניי, בה שחקנים כל כך משמעותיים בהיסטוריה של המועדון כובשים ואת האחד והיחיד שנתן לי לראות אותו כובש שתי שלישיות תוך פחות משנה, אחרי שני משחקים בהם חזרתי מאוכזב מהקאמפ נואו (ניצחון 2-1 על לאס פאלמס ופציעה של מסי והפסד 2-1 בקלאסיקו עם הקאלמה קאלמה של המעודד). את האהבה הכי גדולה שלי והסיבה שלי לקום מחייך בבוקר, אהיה איתך גם ברגעים הכי קשים, את תמיד מעודדת אותי בדרך שלך ואין יותר אסיר תודה ממני אלייך.

בנימה אישית אני מאוד מקווה שבנדיטו באמת יסיים את המלאכה שאותה הוא התחיל, אם כי אחרי התבוסה בדרבי זה יהיה יותר קשה. עוד הופעה טובה מול יובנטוס בליגת האלופות וזה נהיה קשה כפליים. אני מקווה מאוד ורוצה להאמין שחברי המועדון, שטובת הקבוצה לנגד עיניהם, יראו זאת כמו דרך נקודת המבט שלי.

המצטיין – כמובן שאחרי שלושער אין עוד מלבדו של מסי לכן זה לא כל כך פייר לכן אציין את נקודות האור הנוספות במשחק:

• סמדו – סוף סוף מגן ימני שתוקף, שנע ללא כדור, מפנה שטחים אבל הכי חשוב, ראיתי מגן רעב שנלחם. אם ימשיך ביכולת הזו וטפו טפו ללא פציעות הוא באנקר ואני לא רואה את וידאל רואה דשא באמת פרט לרוטציות.
• ראקיטיץ’ – שני בישולים, סגירות וחיפויים באמצע ימין ונראה שהקרואטי עולה שוב על דרך המלך אחרי פתיחת עונה מעט מגומגמת.
• אומטיטי – מדהים כמה בלם צעיר ומבטיח השתלב במהירות בהרכב עד כדי כך שגרם למסצ’ה ללבוש את אפודת המחליפים, קרוב למושלם.
• בוסקטס – כל מילה נוספת מיותרת.
• טר שטגן – משחק די רגוע של השוער הגרמני שלא הייתה לו הרבה עבודה הודות למשחק פנומנלי של אומטיטי ופיקה במרכז ההגנה, ושוב איך אפשר שלא לציין את משחק הרגל המצוין שיש שלו ביחד עם המסטרקלאס של בוסקטס.

בלטו בהיעדרם:

• אינייסטה – כמה כואב לרשום את סאן אנדרס בחלק הזה כל כך כאב לי לראות אותו במשחק מאוד פושר בסטנדרטים שלו כשרוב הקבוצה שיחקה טוב מאוד.
• ג’ורדי אלבה – למרות משחק התקפה מצוין ושני בישולים במשחק רואים כי ההצבה של אלבה לבד על אגף שמאל פוגעת במשחק ההגנה שלו, זה יכול להיות טוב לליגה הספרדית אך למשחקים נגד קבוצות גדולות הוא יצטרך עזרה יותר גדולה באגף שמאל.
• פאוליניו – אם לשפוט לפי ה-20 דקות מול אספניול נראה כי הברזילאי לא יכול לשלוט במרכז המגרש של בארסה, שמאז כניסתו והוצאתו של התמנון מבאדיה ירדה משמעותית השליטה בכדור. ד”ש לברתומאו מסרי המאוכזב.
• אנדרה גומש – מבחינתו לא יכל לבקש דקות משחק יותר טובות כאשר הקבוצה מובילה ביתרון מובהק ואין לחץ להכריע את המשחק/ מסירות לא מדויקות ומשחק רוחב שוב הראו כי הוא נטע זר בהרכב של בארסה.

לעוד תמונות מהטיול המשוגע הזה והמאניטה היפה הזו תוכלו לעקוב אחריי בפייסבוק ובאינסטגרם.

טור אורח