בואו נדבר על כדורגל שמח. ברצלונה הגדולה, שכולנו אוהבים לאהוב, שיחקה לפני הכל כדורגל שמח. גם בשנים הפחות טובות, גם כשהיה קשה, ברצלונה היתה קבוצה של כדורגל שמח, חיובי, פתוח, מרגש. אז נכון, לפעמים ההגנה נראתה כמו כלום, לפעמים נתקענו עם סטטיטים כמו פינטו בשער, ואני לא רוצה להזכיר ליצנים כמו רושטו או ויטור בהיה, ושילמנו את המחיר בהגנה, אבל כעקרון הכדורגל היה שמח.
יותר מזה, רונן דורפן איבחן פעם, ובצדק, שבארסה בשביל לקחת צ׳מפיונס צריכה לדרוס את אירופה. אנחנו לא ריאל, שמקרטעת פה, מקרטעת שם, נהנית מפוקס כזה או אחר ואיכשהו לוקחת את הצ׳מפיונס בפנדלים.
בכל חמש הפעמים שהנפנו את הגביע הקדוש, הנפנו אותו כשדרסנו את אירופה ורצף המשחקים שלנו בדרך לגביע היו למעשה הופעות ראווה באירופה בדרך למטרה האחת האפשרית. כך אצל קרויף, כך אצל רייקארד וכך אצל פפ ולואיס אנריקה. אצל כל הארבעה, בארסה פירקה את אירופה.
ועל זה ורק על זה, אני לא אסלח לארנסטו ואלורדה. נכון שההרכבים שלו הזויים, נכון שההתעקשות שלו על גריזמן משמאל היא בגדר בדיחה, נכון שהאמון שלו בלנגלה הוא קבעוני בצורה מפחידה ונכון שהוא האחרון שיצליח להוציא ממקרה ראש מוכשר כמו דמבלה כדורגל אמיתי. כל זה עוד נסלח, איכשהו. אבל על הכדורגל הפחדני שבארסה משחקת תחתיו, חסר הזיק, חסר הניצוץ, על זה לא נסלח לו. זה כתם על שם המועדון.
קבוצה בינונית (בסופו של דבר ולמרות הסימפטיה) כמו סלביה פראג, שלא הייתם לוקחים שם חצי שחקן מההרכב שלה לספסל של בארסה, משחקת כדורגל חיובי ולוחצת את הקישור. מה עושה בארסה? שולחת פעם אחר פעם כדורים ארוכים לשחקנים הלא מתאימים. סמדו מקדימה שלא מסוגל להבקיע שער גם אם חייו תלויים בזה (שער אחד בשלוש שנים), גריזמן שמאוד אוהב לבוא מימין, אבל כמעט ולא מסוגל להבקיע כשהוא מגיע משמאל ודמבלה שהגיע היום כשהראש שלו בפלייסטיישן או משהו כזה.
בארסה הגדולה, בקאמפ נואו האימתני, נותנת לקבוצה שכל שחקניה שווים פחות מפרנקי דה יונג לעשות לנו בית ספר. הם באים לשחק כדורגל שמח, חכם, לוחץ ואנחנו? אנחנו הולכים אחורה רק כדי לקבל התקף לב בכל פעם שפיקה או לנגלה מתקרבים לכדור.
ולכן הוא צריך ללכת. היום, לא מחר, לא מחרתיים. היום.
תודה על שתי האליפויות, תודה על הגביע, ממש לא תודה על שתי תבוסות בלתי נשכחות ברומא ובאנפילד ושלום ולא להתראות. וולוורדה, איש מקצוע רב זכויות, מתאים לאמן את בילבאו או את צ׳לסי, לא את ברצלונה. אצלנו לכל שחקן יש משמעות, לכל פס יש כתובת, ואם בשני משחקים מול לבנטה וסלביה פראג אתה מוציא נקודה אחת, וגם זה בקושי, אז היה שלום ותודה על הדגים.
ומי צריך לבוא? מאמן בארסה ב׳, צ׳אבי אם הוא מוכן להגיע, טן האח תמורת פיצוי לאיאקס, קומאן, מצידי שלואיס אנריקה יחזור ולפחות ישקם את הטרגדיה של חייו בקבוצה ששיחקה לרוב כדורגל לא רע תחתיו (אם כי לא מושלם). רק בבקשה, בבקשה, תזיזו לי את הבאסקי מהקווים, הוא פשוט מסתיר לי את הקבוצה.
