‘אל פאיס’ מלווה את ארבעת מומחי הכושר של פפ גווארדיולה ורואה ששום דבר לא מקרי בסגל של אלופת אירופה.
אלטימירה, שנולד בקארדדו (ברצלונה) ב1968, הוא כדורגלן עבר שגדל במאסיה, שם הכיר את גוארדיולה ואת טיטו וילאנובה, ולאחר מכן שיחק בפיגוארס ובבאנדחוס. למחשבו הוא מכניס כל פעילות של כל אחד מהשחקנים בכל אימון (בין אם בחדר הכושר או על המגרש…), כל דקה בה עבד כל שריר. הוא שולט על דרגת העומס ועל האינטנסיביות, נתונים אותם הוא מתרגם בכדי לגלות ליקויים או כשלים, נתונים שעוברים ניתוח בכל בוקר כי גוארדיולה נתן את ההוראה “אימון כושר” או אמר “היום אני צריך אימון על יציאה עם כדור”. אז מתערב סיירול-לו, שמתכנן את העבודה במגרש האימונים.
כשהגיע גוארדיולה לקבוצה הראשונה וביקש לעבוד יחד עם אלטימירה, במועדון בכלל רצו לתת לאלטימירה את השליטה המלאה על ההכנות הפיזיות של המאסיה החדשה. “לא, גם פאקו נשאר”, הודיע גוארדיולה. אחר כך הוא הביא את סיירול-לו (סלאמנקה, 1945). בוגר המחזור השני של INEF (“בפעם הראשונה זה היה אסון, המחזור הטוב היה המחזור שלי” הוא אומר). בתור מחזיק בשיא הספרדי ב110 מטרים הוא היה המנהל והסגן מנהל של INEF בברצלונה, שם הוא עדיין מלמד. “פאקו מסובב באויר חמש פעמים נושא שהייתה לגביו הסכמה ומפתח חמישה פתרונות ברבע שעה. אנחנו נהנים מפאקו יום אחרי יום”, אומר בואנאבנטורה (סביליה, 1962) שמהווה את הרגל השלישית בשולחן אותו משלים קוס (טראסה, ברצלונה, 1965), דוקטור של אוניברסיטת ברצלונה ובוגר הINEF בין היתר.
סיירול-לו, שמדגיש את החדשנות בצורת האימון, טוען שההיסטוריה של ההכנה הפיזית הושפעה מדברים שהם זרים לכדורגל; משאלות שהן רפואיות באופן עקרוני, מפיזיולוגיה ומפסיכולוגיה. “הדבר שחשוב לי זה לזכור שהמשחק הוא בעדיפות ראשונה, והמשחק שייך לשחקן”, אומר הסלמאנטינו. בין ההישגים הרבים שהוא צבר בבארסה (הוא עובד שם מ1977, תחילה באגף האתלטיקה, אח”כ בשנים המפוארות של הכדור-מים ומאוחר יותר עם הקבוצה הראשונה) נשארה גם עדות היסטורית בדמותה של תכנית האימונים של גוארדיולה של אז, שהיה חלשלוש, אבל שבגיל 15 כבר חי את הכדורגל יותר מכולם ושיחק כמו אף אחד. “הוא כבר היה אובססיבי בתור שחקן” הוא נזכר.
מסתבר שגוארדיולה אמר להם: “המשחק שלי הוא כזה. אני רוצה שתעזרו לי”. מאותו רגע הם יישרו קו עם צורת העבודה (“השורה התחתונה היא שהם בני אדם מצוינים” עשוי לטעון גוארדיולה) והתאימו את התכנית הפיזית לכדורגל המבוקש. “רבים חושבים שהאימונים הפיזיים הם דבר אחד ושהמשחק זה דבר אחר. הם טועים”, אומר בואנאבנטורה. “בכדורגל תמיד שלט הרעיון של איך לשחק 90 דקות, איך להיות מסוגלים לרוץ 90 דקות ולכן עבדו המון על סיבולת. מ1995 אנחנו מתעקשים שזו לא שאלה של סיבולת, אלא של כוח פריצה, שמאפשר לשמור על מהירות לאורך הזמן הארוך ביותר. אנחנו מחפשים כדורגלנים שהם יותר מהירים מבעלי סיבולת”, מתעקשים המאמנים הטכניים של גוארדיולה. “הפיקים לא קיימים. פעם היו פחות משחקים ואפשר היה למתוח את יומן המשחקים, היום אנחנו חייבים להישאר באותה רמה למשך עשרה חודשים”, מוסיף בואנאבנטורה. לכן הוא מתעקש להשתמש במשחק כחלק מהאימון ובאימונים כהשלמה. הכוונה היא לשמור על יכולת של 75%-90%, וברגעים נקודתיים בעזרת הפסקת האימונים להשיג יכולת גבוהה יותר. “העתיד שלנו הוא שלושה שבועות, יותר מזה אנחנו לא יכולים לתכנן. אנחנו אפילו לא יכולים לשלוט באיזה יום נשחק, כך שאת ההכנה למשחק אנחנו יכולים להתחיל רק שלושה ימים מראש”, הוא מוסיף. “זאת האמת, אנחנו קורבנות של חוסר שליטתנו על לוח המשחקים של הליגה הספרדית”, הם מודים, מתים מקנאה כשהם רואים את האורגניזציה של הפריימר ליג למשל. לכן כל כך חשוב להם שהקבוצה תיסע ביום המשחק, “זה מאפשר לנו יותר שעות אימון”.
על פי התכנית, עבודת המניעה היא אישית באופן מוחלט. על כל השאר עובדים לפי קווי המערך, כאשר חלוץ לא עובד כמו בלם למשל. הם מבצעים את אותו הדבר, פחות או יותר באותה הכמות, וכך המגן מפצה על מה שלא עבד עליו במגרש ולהפך. אבל אף שחקן אף פעם לא מתאמן לבד. המינימום זה עבודה בזוגות, ותמיד מנסים, עד כמה שאפשר, שהעבודה תיעשה עם כדור. למרות כל זה, האימונים נבנים בהתאם לכמות הדרושה לכל שחקן באופן אינדבידואלי, מתוך ההנחה הקבועה שבכל מקרה, רמת המוכנות נמצאת בראש, שהשחקנים עוברים בדיקות תכופות והכל נקלט במחשב, מידע שעוזר להם לעשות התאמות. “מבחינה עקרונית, אנחנו אנשי כדורגל ופפ מעריך את המדעי כמו שהוא מעריך את האינטואיטיבי. פעמים רבות המדע בסך הכל מאשש את מה שהאינטואיציה מגלה”, מסביר אלטימירה, שמכיר בכך ש”לעיתים קרובות צריך לעצור את השחקנים כי הם מעמיסים על עצמם יותר מידיי. הם אוהבים מאוד להתאמן”.
“כשאתה מסביר להם את הרציונל, אתה רואה שזה מעניין אותם, שהם אוהבים לדעת. הם אסירי תודה” אומר בואנאבנטורה, שינק את הכדורגל מבית (אביו עבד בבטיס יותר מ40 שנה בפן הניהולי) והוא שיחק עד גיל נוער, כשהלך ללמוד בINEF של מדריד. הוא עבד ב1988 עם סנקוביץ’ בקאדיס של גונזאלס הקוסם, אחר כך עם אספרגו בויאדוליד ובאספניול עם ביילסה, שלקח אותו עמו למונדיאל עם ארגנטינה. אחר כך הוא נסע לאיטליה, שם התמחה באימון אישי, בעיקר עם הסגל של אינטר של קופר, למרות שלא השתייך למועדון. הוא הכיר את גוארדיולה דרך חברים משותפים ובגלל שהוא לימד אותו בקורס המאמנים. מאז, היה ברור לכולם שהם יעבדו יחדיו. והוא(פפ) אכן קרא לו. “היה לי מזל” הוא אומר.
המועדון הביא מקצוענים אמיתיים ובעלי אישיות טובה. “אנחנו משתדלים להכיר כל פעם יותר טוב את האספקטים האישיים ולשלוט כתוצאה מכך בכל הפרטים”, אומר בואנאבנטורה. חדר הכושר תורם לכך רבות, שכן עובדים שם הרבה על קבוצות השרירים ועל הטמעת הכוח. את זה קובע קוס- האם ללחוץ או לשחרר את השריר בהתאם לתוצאות מבחן זה או אחר או כתוצאה מפציעה, קטנה ככל שתהיה. קוס וחדר הכושר מהווים את ההתערבות המיידית. כבר שלוש שנים שחדר הכושר פתוח 24 שעות ביממה. “אני רק יודע שעם השחקנים צריך להיזהר, שלא יעשו יותר ממה שהם צריכים. לפעמים אני אפילו נאלץ לזרוק אותם מחדר הכושר”, הוא מוסיף. בנוסף לעבודה במגרש האימונים, שזה המקום שמוקדש למניעת פציעות ולעבודה על שלבי ההחלמה החשובים, יש מעבר ישיר מחדר הכושר למחשב, ובכך בעצם נסגר המעגל.
הארבעה יודעים שעצם העובדה שהשחקנים הגיעו לכושר משחק בעונה הנוכחית היה נס, ושבלי הרצון העז של השחקנים וסבלנותו של גוארדיולה כל זה לא היה אפשרי. כולם היו שמחים לשמוע שני משפטים בחדר ההלבשה: “אני בסדר” ו “נו, אני משחק היום?”. שלשום ביוקוהמה, הם שמעו את שתי השאלות הללו כך שמבחינתם, השחקנים מוכנים לעוד לילה של פעילות.
