רועי ב. לוי, עם הדעות שלו לקראת המשחק הערב מול מנדריליה. בארסה שמה לה למטרה לפרק את ה”זידאנס ופאבונס” ובעיקר לקלקל את חלומות האליפות המנדרילית.
כל מפגש בין ריאל מדריד לברצלונה, שתי ענקיות הכדורגל הספרדי, יכול לעורר חשק אצל חובב הספורט הממוצע לנבור בגנזכי הכדורגל ולהסיר את האבק מעל ספרי ההיסטוריה המתעדים את הדרבי הגדול של ספרד.
הפיתוי לאוורר כמה עובדות סטטיסטיות מסקרנות יכול אמנם לספק לנו כמה תובנות מעניינות על מגמות שנקבעו לאורך השנים (באצטדיון הסנטיאגו ברנביאו, בו ייערך המשחק הערב, בארסה השיגה ב-75 השנים האחרונות רק 12 ניצחונות ו-14 תיקו, לעומת 47 הפסדים).
אולם, החיטוט בעבר לא רק שאינו יכול ללמד אותנו דבר וחצי דבר על מה שמצפה לנו במשחק הערב (כפי שאירע במפגש הליגה האחרון בין שתי הקבוצות, אשר בו שברה ריאל בצורת שארכה מעל 20 שנה ללא ניצחונות ליגה בקאמפ נואו), אלא שהוא אף עלול להסיט את תשומת הלב מהדבר החשוב באמת: העובדה שהמשחק הערב, בניגוד למפגשים בין שתי הקבוצות בעונות האחרונות, הוא משחק מסקרן וחשוב לא רק מבחינה היסטורית, אלא גם בגלל השפעתו על גורל אליפות הליגה הספרדית. ניצחון של בארסה יקרב אותה למרחק של ארבע נקודות ממדריד, יאיים על המקום השני שלה, ויעניק הזדמנות פז לוולנסיה לבסס את מעמדה כמוליכה, אם תשכיל לנצח את אתלטיק בילבאו.
ההיסטוריה הסבוכה של משחק המשחקים עלולה גם לגרום לאוהד הספורט הרומנטיקן יתר על המידה להיתלות בעובדה שבסוף השבוע ציינו בברצלונה את יומו של סאן ג’ורדי, הקדוש הפטרון של העיר. ג’ורדי (ג’ורג’ בפי דוברי אנגלית), היה לפי המסורת המקומית אחד משליחי הנצרות החשובים ביותר, אשר איתרע מזלו להיתקל בדרקון נוראי. ג’ורדי גבר על הדרקון, הרג אותו ושפך את דמו על הקרקע. הדרקון הפך לסמל העיר ברצלונה, דמו השפוך הפך לוורד אדום אשר לפי המסורת הגברים מעניקים לנשותיהם ביום זה. ג’ורדי המשיך בדרכו עד שמצא את סופו על הצלב (שהפך לאחר מכן לסמלן של אנגליה ושל קטלוניה) והסיפור כולו הפך למיתוס קטלאני מכונן אשר מצא את דרכו גם אל מגרשי הכדורגל (בסרטון הנפשה ניתן היה לראות את שחקני בארסה כשהם נלחמים בדרקון המדרידיסטי ומכניעים אותו בחרבותיהם).
אולם, היצמדות למיתולוגיה הקתולית עלולה להשכיח את העובדה שהעונה, לשם שינוי, בארסה מגיעה אל העימות מול ריאל הגדולה כאשר היא לדעת רבים שווה לריאל ואף הפייבוריטית לנצח בו. המשבר האחרון של מדריד בליגה ובליגת האלופות והחיסרון הצפוי של רונאלדו בהתקפה הגלאקטית מציבים אותה בסיטואציה מלחיצה ומדאיגה מבחינתה. אם נוסיף לכך את היכולת המצוינת של בארסה בליגה בחודשים האחרונים ואת החדשות הטובות על התאוששותו של קרלוס פויול החיוני להגנת הקבוצה, נקבל משחק אשר מפגיש בין שתי קבוצות שקולות ביכולתן.
הגדולה האמיתית של מפגש “המורבו” (שם התואר אשר בו מכונה בספרד אותה הטינה המרירה והחולנית בין ריאל לבארסה) היא שלמרות ששורשיו של הסכסוך הספורטיבי הכי מתוקשר בחצי הצפוני של כדור הארץ נטועים עמוק בעבר, הרי שכל עתידו למעשה עדיין נמצא לפניו, מצפה לשתי הקבוצות במאות המפגשים הטעונים שעוד עתידים להתקיים בין נכדים בחולצות מבהיקות בלובנן לבין נינים במדים כחולים-אדומים, מבטיח עוד הרבה ניצחונות, עוד הרבה מפלות, עוד הרבה שנאה והרבה שמחה לאיד, לפי מיטב המסורת, אך גם לפי רוח הזמנים המשתנים.
עבור רונאלדיניו, למשל, המשחק הערב יהיה רק המפגש הראשון מול ריאל מדריד. במשחק הקודם בין שתי הקבוצות, שנערך בקאמפ-נואו, הוא נאלץ לצפות מאחורי קווי הסיד של המגרש, זאת בעקבות פציעה שהשביתה אותו לכמה משחקים. הכוכב הבלתי מעורער של בארסה הצהיר השבוע, כשעל פניו החיוך הענקי הרגיל שלו, כי הוא מחכה בקוצר רוח לבכורה שלו בסופר קלאסיקו והוסיף כי הוא מאמין באמונה שלמה שבארסה תצליח לנצח במשחק ואף תצליח לכבוש עוד העונה את המקום הראשון בטבלה.
אולם, למרות כל הנבואות האופטימיות של רונאלדיניו על הצטרפות למאבק על האליפות, בארסה מגיעה למשחק הערב בלי צורך של ממש לנצח בו, אולם עם תשוקה עזה למנוע מיריבתה המושבעת שלוש נקודות ליגה, ובכך לחבל בתקוות האליפות של ריאל. תשוקה שרק העבר המורכב בין ברצלונה ומדריד יכול להסבירה, אולם רק העתיד, שמתחיל כמו תמיד כבר הערב, יכול לנסות ולהשביעה.
