למה בארסה צריכה לשלם 47 מיליון אירו?

עוד מחלוקת סביב המועדון, הפעם מביאה עמה קנס כספי קשה.

מועדון הכדורגל ברצלונה הפסיד במקרה הבוררות המתייחס לאדמה בקאן ריגלט שנמכרה ב-2005 על ידי מועצת המנהלים של לאפורטה, החלטה שתעלה למועדון 47 מיליון אירו. פסק הדין קורא להפיכת הפעילות שהתבצעה ב-2005 וה- 10,000 מ”ר האלו של האדמה שם צריכים לחזור משטח להשכרת בתים (שמנוהל על ידי החברה Inmobiliaria Mar).

דובר בארסה, ז’וזפ ויווס הסביר ש”אחרי שלא הסכמנו לגבי דרישות מסוימות בית המשפט לבוררות החליט שהמבצע צריך להתהפך, מה שאומר שהמועדון צריך לשלם 47 מיליון אירו. 35.4 מיליון אירו מתקבלים מהמכירה של האדמה ב-2005 פלוס ריביות.” בתמורה, המועדון יקבל את ה-10,000 מ”ר המעורבים בעסקה. כשנשאל מה משמעות ההשלכות של הפסד זה עבור המועדון ויוס טען ש”מועצת המנהלים לקח כהערה את החלטה זו וינהל את המצב. זה לא לגבי מציאת האשם, השירותים המשפטיים בתחום הפיננסי לומדים את ההשפעות של ההחלטה”.

ויווס הזכיר שלפי עסקת המכירה שנחתמה ביוני 2005 על ידי מועצת המנהלים של לאפורטה וההכנסה הזו מהמכירה “אפשרו למועדון לסיים את השנה המעוברת הזו עם רווח של 35 מיליון אירו”. הדובר ניסה גם להטיל אשמה על הנשיא הקודם בכך שאמר ש”אם ב-2005 מישהו חותם על חוזה אז אותו אדם אחראי למילוי של חוזה זה.”

היסטוריה
קאן ריגלט היא אחוזה כפרית ישנה, ממוקמת בשכונת פובילה קזאס (Pubilla Casas) בעיר ל’הוספיטלט דה לוברגט (L’Hospitalet de Lobregat). היא הייתה אחת מהאחוזות הגדולות שבבעלותה רוב השטחים בשכונה זו,ממוקמת מסביב לחווה שהעניקה לה את שמה ומכילה משקים קטנים אחרים כמו קאן קאפלה וקאן אוליברס.
השטחים הנרחבים שסבבו את האחוזה שימשו בעיקר לייצור יין.

קאן ריגלט היום


הבניין הנוכחי, מתקופת המאה ה-18 נבנה באמצעות קירות מבנייה קודמת, סביר להניח ממוצא של ימי הביניים, מכיוון שאחד המבנים מראה את השנה 1693. בשנת 1728 מיקל ריקאלט קנה את הנכס ואז בנה אותו מחדש ב-1741. חלק מהאדמות הסמוכות היו מעוצבות בסגנון ורסאי, עם עצי פירות, בריכות ומזרקות מים, שנשמרו חלקית עד המחצית השנייה של המאה ה-20. האחוזה שופצה ב-1837 לפי חריטה על מבנה אחר. הבניין הוא חלק מהמורשת של העיר.

במהלך המאות ה-19 וה-20 הנכס הוקטן עם הפרדה רצופה בשביל הבנייה של בית הקברות של הקדושים, תחנת החשמל “La Canadiense” (“הקנדי” – כיום חברה בשם FECSA-Endesa), בית חולים של הצבא האדום ובית הספר Puig i Gairalt. בשנת 1976 התכנית העירונית הכללית (PGM) הכשירה את האדמה של קאן ריגלט שנשארה לא בנויה כמו גינות, והחליטה על ייצור פארק עירוני באיזור זה.

ביולי 1997, מועדון הכדורגל ברצלונה, תחת הנשיא באותו הזמן, ז’וזפ לואיס נונייס, קנה 60.750 מ”ר של אדמה של הקאן ריגלט, כולל את בית החווה המרכזי, מהעיירה ל׳הוספיטלט עבור 250 מיליון פזטות (המטבע בספרד עד להחלפה לאירו) = 1.4 מיליון אירו. המועדון תכנן לשקם את החווה כדי להפוך אותו לבית ספר ובתים לשחקנים ולבנייה של 3 מגרשי כדורגל, שישמשו לאימון של הקבוצה הראשונה ולכדורגל של הנוער. בנובמבר 1997, לאחר קבלת הרישיון מהעיר להתחיל לעבוד, המועדון החל בתהליכי הבנייה. אבל בפברואר 1998, בעקבות תלונה של כמה עמותות שכונתיות, הממשלה הקטלאנית חסמה את ההכשרה מחדש של האדמות לשימוש ספורטיבי, בטענה שזה שטח ירוק והפרויקט שותק לצמיתות. מאז החווה ננטשה ועניין מעשי השוד והוונדליזם החל לפעול.

ב-2004, בארסה, עיריית ל׳הסופיטלט והחברה FECSA-Endesa  – בעלים של 150,000 מ”ר מאדמות קאן ריגלט, חתמו על הסכם על שינוי עירוני של האזור.

ההסכם נעשה בשביל שינוי התכנית העירונית הכללית לחלק של האזור שיוכשר מחדש כקרקע לבנייה ובה ייבנו כאלף בתים. בנוסף, הוא נעשה לשם העברת תחנת הכוח והכנסת קווי החשמל אל מתחת לקרקע, בניית בית חולים כללי של העיר וייצור פארק עירוני של 10 דונם. בארסה הסכימה גם לתת את החווה לרשויות המקומיות על מנת להפוך אותה למתקן ציבורי.


בשנת 2005, מועצת המנהלים של ז׳ואן לאפורטה מכרה 10,000 מ”ר מהאדמה שבבעלות המועדון באיזור זה עבור 35.4 מיליון אירו, 5.8 מיליון אירו מכך היה אמור לשמש לעיור האיזור ותהליך ההכשרה מחדש שהיה מכין את הקרקע לבנייה, דבר שעדיין לא קרה. Inmobiliaria Mar, החברה שקנתה את האדמה מהמועדון עכשיו דורשת החזר משום שהם מעולם לא קיבלו את האדמה הבנויה והמעוירת שהם דרשו ב-2005.

תהליך ההכשרה מחדש נעצר כאשר הממשלה הקטלאנית אמרה שזה לא יתכן איבוד כזה מאסיבי של שטח ירוק. לפי מונדו דפורטיבו, כדי לגרום להסכם הממשלה בארסה העניקה לעיירה גאווה (Gava) אזור של 70.000 מ”ר של אדמה ירוקה. אדמה זו נקנתה על ידיד נונייס בשנת 2000 עבור 3.1 מיליון אירו באיזור La sentiu, סביב חוות קאן סופס בעיירה גאווה. המועדון היה היחיד מהבעלים של האדמות בקאן ריגלט שסחר אדמה באיזור אחר כדי שתהליך ההכשרה מחדש יאושר.

בדצמבר 2007 עיריית ל׳הוספיטלט החליטה שהיא עמדה בכל הדרישות שהממשלה העמידה כדי לשנות את ייעודו של האיזור ולשנות את התכנית העירונית הכללית.

ב-2012 החברה Inmobiliaria Mar הלכה למשפט בוררות כדי לבקש לקבוע תאריך יעד לזמן שבו הם יקבלו את האדמה המעוירת. בית המשפט לבוררות קבע שתאריך היעד יהיה ה-30.6.14.

בדוחות הכספיים של המועדון בשנים 2013-2014, בסעיף המתייחס למקרה זה בארסה הגנה על עצמה בכך שטענה שהמחויבויות היחידות שנטלה על עצמה בחוזה המכירה הזה היו מחויבויות של כוונות ולא של תוצאות, בטענה שהמועדון יעשה כל פעולה נחוצה כדי להקל על התגובה וההסכמה של הרישום מחדש של האדמות. בנוסף, מועצת המנהלים והיועצים שלה ראו כי המחויבויות שנקבעו בהחלטת הבוררות עבור המועדון נקבעו לפני שהתאריך התחשב בהתפתחויות העתיד שההשלמה שלהם לא תלויה רק ברצון של המועדון.

כשתאריך זה בא והלך בלי ששום דבר יקרה, חברת הבנייה הגישה מקרה שני לבית המשפט לבוררות שהוביל להחלטה הנוכחית. בדוחות הכספיים של 2014-2015 בארסה הקצתה 11 מיליון אירו למקרה זה.

חשוב לציין שההפסד בפועל עבור ברצלונה לא יהיה 47 מיליון אירו מפני שה-10,000 מ”ר יתווספו לנכסי המועדון כערך חיובי והמועדון כבר הקצה חלק מהסכום. המכה הגדולה ביותר תהיה סביר להניח בתזרים המזומנים של המועדון, אך נדע יותר כאשר הדוח הכלכלי של 2015/2016 יוצג.

תגובות

ביום שלישי ז׳ואן לאפורטה פרסם הצהרה בחשבון הפייסבוק שלו ביחס למקרה ואמר שם ש”בזמן שהייתי נשיא לא היה לי שום מושג לגבי הבוררות הזו”. הוסיף גם ש”מכירת האדמה בקאן ריגלט טופלה במקסימום שקיפות ויעילות. זו הייתה פעילות טובה מאוד עבור האינטרסים של בארסה.” הוא ביקש ממועצת המנהלים הנוכחית להבהיר מתי נודע על הסתירה הזו ומתי תהליך הבוררות התחיל ומה היה החלק בחוזה שבארסה לא מילאה כך שהחוזה בוטל. הוא דרש את הפרסום המלא של פסק הדין של בית המשפט לבוררות כך שלכל חברי המועדון תהיה גישה אליו.

לאחר שהתייעצו עם אל מון פאפר, מגוון חברים לשעבר של מועצת המנהלים של לאפורטה אמרו כי “זאת הייתה מכירה חזקה ומוצקה, מאושרת וטעונה. במהלך התקופה שלנו, שום הליך בוררות לא החל.”

מנהלים אלו מדגישים ומציינים שאם הייתה כל תזוזה מוזרה שהייתה מזיקה לקונה, הונאה, תנאי שהופר וכל מעשה רע שהוסתר זה לא היה מסתיים בדרך הזו. בארסה הייתה מורשעת על כך שהזיקה לקונה.

“בתקופת 2005-2010, לא ביקשנו כלום. אנחנו בפשטות ובתמימות מכרנו את חתיכת האדמה.” הם סיכמו.

בחשבון הטוויטר שלה, מריה אלנה פורט, חברה לשעבר במועצת המנהלים של לאפורטה, הסבירה גם את הגרסה שלה לאירועים:


“מועצת המנהלים של 2003 הצליחה להשיג הסמכה מחדש של האדמה על ידי הגדלת ערכו ל-100 מיליון אירו. שליש מהאדמה נמכר עם התנאי שהוא יינתן לקונה מעויר לחלוטין, אבל ללא תאריך יעד. מספר נסיבות גרמו לעיור (שלא תלוי במועדון) לא לקרות. עד 2010 הקונה הבין את המאמצים שהמועדון עושה כדי לפתור את המצב. אני מניחה שגם מועצת המנהלים של 2010 חיפשו פתרונות, אך זה מובן שב-6 שנים לא נמצא שום פתרון. אז קודם הם ביקשו מהבית משפט תאריך יעד ואחר כך הם ביקשו פירוק של החוזה. והם ניצחו.”

כשדיברה אל תחנת הרדיו Rac1, סוזנה מונחה, סגנית הנשיא הכלכלי הנוכחית, אמרה ש”כרגע אנחנו עדיין בודקים את ההשפעה שתהיה, אבל ללא קשר לזה, סכום זה יבוא לידי ביטוי בתקציב של 2015-2016 שאנחנו כרגע סוגרים”.

מונחה לא יודעת “מה תהיה ההשפעה המדויקת. אנחנו נראה איך החשבונות נראים”. היא גם הוסיפה ” אנחנו לא צריכים לספק בדיוק את ה47 מיליון אירו בגלל שיש חתיכת אדמה שחוזרת לנחלת בארסה  וצריך להתחשב בערך שלה. לבסוף, תהיה לזה השפעה. אנחנו לא יודעים אם זה יהיה בניצול עלות או אם זה יבוא לידי ביטוי בכספי המועדון עצמו. אנחנו עדיין לא יכולים לדעת את הסכום הסופי.” ללא קשר, היא הייתה בטוחה ש”עדיין יהיה לנו רווח בסוף השנה הזו”.

היא הבטיחה כי החדשות על החלטה זו “היו הפתעה מאוד לא נעימה. זה נובע מחוזה שלא נכתב כראוי שנחתם ב-27.6.05 וההשלכות של חוזה זה מורגשים עכשיו. אנחנו נדרשים לשלם 12 מיליון אירו בריבית. זה לא רק הערך של האדמות, אלא גם 3% ריבית שנתית.”

סגנית הנשיא רצתה להבהיר ש”החוזה לא העמיד שום מחויבות לתת את האדמות לפני 2012. לא היה שום תאריך יעד עבור מסירת האדמות, זה לא קובע מתי זה היה אמור לקרות”. מונחה הוסיפה גם: “אם בחוזה היה נקבע תאריך ב-2012 אז חברת הביקורת לא הייתה מאפשרת לכסף שהתקבל עבור האדמה להיות חלק מרווחי המועדון עד שהאדמה הייתה ניתנת ללקוח. זה סעיף מוזר מאוד. זה לא רגיל. וזו הייתה הסיבה. אם הם היו קובעים תאריך יעד, הם לא היו יכולים לספור את הכסף הזה בתוך הרווח של 2005”.

סוזנה מונחה

היא המשיכה: “בארסה לא יכלה לתת את האדמה הזו מעוירת לחלוטין משום שזה לא תלוי בבארסה. זאת הטעות הגדולה השנייה של החוזה. זה תלוי בממשל הציבורי  שעושה את תהליך ההסמכה מחדש. זה תלוי ב-FECSA ובניהול של ועדת הפיצוי שבה בארסה חברה עם כוח מועט, בגלל שיש לה רק 30%… זה לא היה בידיים של בארסה, זה היה בידיים של הממשל הציבורי”.

מונחה הוסיפה ש”על ההחלטה הזו הם לא יכלו לערער, בעיקרון, לפי המשפטנים, אבל אם יש סיבות לכך שיערערו עליה היא תקבל את הערעור ותנסה לאפס את זה. אנחנו מאוד מעריכים את זה, כי בדרך כלל לא ניתן לערער על החלטת בוררות מסוג זה.”

“אנחנו נראה מה הפתרונות. אני מניחה שניכנס לדיאלוג עם חברת הבנייה ונראה מה כל האפשרויות של המועדון”. היא סיכמה.

ביום שלישי, סגן הנשיא הכלכלי לשעבר של המועדון, צ’אבייר סאלה מרטין הסביר ל-Rac1 שבמהלך 2005, “גו’רדי מויש היה אחד מהאנשים האחראים למשא ומתן ולמכירה של האדמה”, אפילו האשים אותו שרצה למכור אותה לחברה שהייתה שייכת ל”חברים שלו”.

ג’ורדי מויש הגיב לזה בכך שאמר שהוא אכן השתתף “בחלק הראשון של המשא ומתן אבל המשא ומתן הסופי והמכירה התבצעו כשאני כבר לא הייתי במועדון, בסוף יוני”. מויש גם הודה שהשיפוץ שלך הקאמפ נואו עלול להידחות בעקבות ההחלטה הזו בגלל שיכול להיות שמועצת המנהלים לא תצליח להוריד את החוב של המועדון אל מתחת ל200 מיליון אירו לפני שהעבודה אמורה להתחיל בקיץ 2017″.

ביום שלישי האחרון (28/7/16), סוזנה מונחה הודיעה שהמועדון הצליח להוריד את החוב ל 278 מיליון אירו למרות הקנס של קן ריגלט, וכי הוא נמצא במצב טוב להוריד את החוב מתחת ל-200 לקראת השיפוץ של הקאמפ נואו בתום העונה הקרובה.

אוריין

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023