בארסה עברה משוכה לא פשוטה בדמות דפור אלאבס שהקשיתה על המשחק הברסאי. הכל נכון. הל, המשחק יכל אפילו להיגמר בתיקו מאופס, תיקו 1-1 ואפילו הפסד מול האוטובוס הבאסקי. הוא נגמר בניצחון, גם בגלל השערים אבל בעיקר? בגלל הדרך. יש עוד עבודה לעשות, דקות לחלק ורוטציות לבצע, אבל מול אלאבס הייתה הרגשה שיש למי לפנות ולמי למסור, שיש שחקן נוסף שיכול ליצור ולהשפיע מלבד מסי ואינייסטה. בעיקר, השיטה נראיתה מעודדת והקבוצה רעבה. אז כן, היינו זקוקים דווקא לגולאסו של מסי מבעיטה חופשית בשביל להתחיל לרוץ, אבל בשביל משחק קשה שכזה אליו נראה כי אלאבס התכוננה היטב, זה לא העיקר ואין להתייחס רק לזה. בארסה בדרך הנכונה וזו הנקודה הטובה. הנקודה הפחות טובה? חייב להיות תחליף ראוי ללואיס סוארס למקרים בו יחווה משחק פחות טוב. וזה יקרה.
הלאה למחזור השני, פוגשים את ריאל ויאדוליד לאחר שלא פגשנו בה 4 עונות. זה נגמר רע בפעם הקודמת, זה לא אמור להיגמר כך גם הפעם. עם זאת, בחוסה סוריה כמעט תמיד התקשינו. פשפשו בהיסטוריה למטה ותגלו.
הסגל שיוצא לויאדוליד לא כולל את: ראפיניה, פאקו אלקאסר ותומא ורמאלן. סילסן, סאמפר, אלניה ודניס סוארס עדיין פצועים ולא נכללו.
ויסקה בארסה.
מה שלומך ויאדוליד?
סרחיו גונסאלס הקטלוני, אקס אספניול שלאחר פרישתו גם אימן את אספניול ב’ ובקבוצה הראשונה, הוא שהוביל את ויאדוליד מאפריל האחרון במהלך מאבקי הפלייאוף של הסגונדה בעונה שעברה, אז פגשה בגמר הפלייאוף את נומאנסיה, ניצחה אותה 3-0 בחוץ ותיקו ביתי הספיק להחזיר את הבלאנקיויולטס לליגה הבכירה. סרחיו העלה אותה ליגה בגאון ויגיע לעשות צרות ל-עדיין- יריבתו העירונית.
הרכישות העיקריות שויאדוליד ביצעה הן של רובן אלקראס הקשר בן ה-27 שהגיע מג’ירונה, דוז’ה קופ הקרואטי שהגיע מסטנדארד ליאז’, חוסה קארו השוער המוכשר הצעיר שהגיע מהקבוצה הצעירה של סביליה והשאלתו של הקיצוני של מלאגה, קקו. העזיבה המשמעותית ביותר היא כנראה של חיימה מאטה, שהיה חלק חשוב מההעפלה לליגה הראשונה אך כעת הוא בחטאפה. מלבד זאת, ויאדוליד תולה תקוות בסגל הקיים והמגובש שלה המורכב מג’ורדי מאסיפ, אקס בארסה כזכור לכם, קיקו אוליבס, אוסקר ואנואר.
הרבה מהשמעות שתראו הערב הינם אנונימיים. אבל ויאדוליד פועלת היטב כיחידה אחת והיא לא תוותר בקלות. אתם יודעים מה קרה הרבה מאוד פעמים לבארסה לאורך ההיסטוריה בתחילתה של עונה דווקא נגד עולות חדשות. נומאנסיה, הרקולס, אלאבס, ויאדוליד בעצמה. ואלה רק דוגמאות שעולות לי לראש. יש מקום לרוטציות? יש. יש מקום לשאננות? לעולם לא.
~ פאסיו לבארסה (וקומאן הגיבור) אצל ויאדוליד, 4 ימים לאחר הזכיה בוומבלי; 24 למאי 1992 ~
אוהדינו הצעירים יותר לא יזכרו הרבה מהפוסלה של ויאדוליד שכן הקבוצה מקסטייה ולאון מבלה הרבה פחות בליגה הראשונה ב-15 השנים האחרונות ורק העונה חזרה משהות של 4 עונות בסגונדה וגם לפניהן עברה בליגה הראשונה רק 2 עונות רצופות, מה שהופך את העשור הנוכחי לכזה שויאדוליד תרצה לשכוח. עם זאת, לויאדוליד היסטוריה עשירה בליגה למרות שהגיעה אליה מאוחר בסוף שנות ה-40. מול בארסה מאזנה הן בבית ובחוץ שלילי, אבל אם נתרכז במאזן החוץ אזי הוא יותר ממכבד את ויאדוליד, קבוצה שלרוב נחשבה לקבוצה אמצע טבלה-תחתית אל מול בארסה הגדולה. 42 עונות בליגה הראשונה, הערב יהיה המשחק ה-43 באצטדיון חוסה סוריה (כולל את החוסה סוריה הישן בו שיחקה ויאדוליד עד שנות ה-80) וה-85 בך הכל בליגה.
– מועדון הכדורגל של ויאדוליד הוקם בשנת 1928 אך עלה לליגה הבכירה מאוחר יותר. במחזור האחרון של עונת הסגונדה של 47-48, הגיעה ויאדוליד אל משחק חייה מול דפורטיבו לה קורוניה בו ניצחתה 2-1, זכתה לראשונה בסגונדה והעפילה לליגה הבכירה בפעם הראשונה בתולדותיה. עונה לאחר מכן, עם בחור צעיר כבן 37 העונה לשם הלניו הררה (האגדי) כמאמנה, ויאדוליד אירחה בפעם הראשונה בהיסטוריה את בארסה במחזור ה-11 והעבירה את בארסה במסכת עינויים אחרי שעלתה ליתרון בדקה ה-16 משער של רפאל יונטה, למרות זאת בארסה הצליחה לחלץ נקודה רק בדקה ה-89 משער של ססאר רודריגס. למעלה, הכותרת המקורית מהמשחק: “נקודה אחת בורחת מהסוריה”.
– מרגע עלייתה של ויאדוליד לליגה הראשונה, היא הפכה לקבוצה משמעותית בליגה הראשונה. לא סיימה גבוה בטבלה אך בהחלט היוותה כמוקש בכל רחבי ספרד. וכמובן שבביתה. עונה אחת אחרי התיקו הדרמטי, ויאדוליד כבר הצליחה לנצח את בארסה לראשונה בביתה 2-1 (ז’וזפ סגר צימק) ועשתה היסטוריה. בארסה לא הצליחה לנצח בחוסה סוריה ב-4 ביקוריה הראשונים עד עונת 52-53, אז ויאדוליד הקשוחה כבר לא יכלה מול בארסה של 5 הגביעים. גם אז, היה זה שער יחיד של מא”ל קובאלה בדקה ה-40 שהביא סוף סוף ניצחון חוץ -ראשון בהחלט- אצל הפוסלה.
– ויאדוליד המשיכה להיות חלק בלתי נפרד מהליגה הראשונה עד אמצע שנות ה-60 במהלכן ירדה פעמיים בלבד בסגונדה. כך או כך, המפגשים מול בארסה היו קשים מאוד, מעט מאוד פעמים נשאו יותר משער או שניים ומעבר לכך, מעט מאוד פעמים בארסה הצליחה לצאת עם ידה על העליונה. מאז ניצחונה הראשון בחוסה סוריה כמתואר למעלה, בארסה הפסידה 5 פעמים נוספות, סיימה בתיקו פעם אחת וניצחה 3 פעמים בלבד. כמו כן, בין השנים 1961 עד 1964, במהלכן של 4 עונות (אחת מהן בילתה ויאדוליד בסגונדה), ניצחו המקומיים 3 פעמים רצוף את בארסה בבית וקבעו שיא ניצחונות רצופים עלינו. בתום עונת 63-64 ירדה ויאדוליד ליגה שוב. היא לא תשוב לליגה הבכירה עד שנות ה-80. אגב, ויאדוליד לא ניצחה את בארסה בחוסה סוריה יותר מפעם אחת ברציפות מאז.
~ אורוטי, אני אוהב אותך! ~
– לקח לבלאנקיויולטס 17 שנים לשוב לליגה הראשונה והם עשו זאת לקראת עונת 80-81. רצף המשחקים ללא הפסד של בארסה בחוסה סוריה עומד על שיא של 5 משחקים והוא הושג במספר מקרים – הראשון הגיע בשנות ה-80 אז, ויאדוליד חזרה להיות חלק פעיל בליגה להרבה שנים נוספות ועם זאת הפער בינה לבין בארסה גדל והימים בהם בארסה תעבור משחק אחר משחק אצל העקשנים מקסטייה ולאון ללא ניצחון, התמעטו משמעותית. רצף המשחקים הראשון החל דווקא במשחק הנ”ל, משחקו ההיסטורי של השוער חאבייר אורוטי בחוסה סוריה בעונת 84-85. עונה קודם לכן, ויאדוליד ניצחה את בארסה 2-1, הפסד ברסאי שאולי אם היה נמנע, היה יכול להביא לנו אליפות במקומה של בילבאו. הפעם, המצב היה שונה עבור בארסה של טרי ונבלס המאמן, סטיב ארצ’יבלד, מיגלי, שוסטר, ויקטור מוניוז, אלשנקו וכמובן אורוטי. השתיים נפגשו במחזור ה-30 (מתוך 34) כשבארסה הייתה צריכה ניצחון בכדי לקחת אליפות. קלוס כבש ראשון עבור בארסה, חורחה גונסאלס השווה עבור ויאדוליד, אלשנקו העלה ליתרון שוב במחצית השניה אבל הדרמה התרחשה בדקה ה-88, אז הפוסלה קיבלו פנדל שגונסאלס בעט רע היישר לידיו של אורוטי שזינק נכון. עם עצירת הפנדל החל ז’ואקים מריה פויאל, השדרן האגדי, לצעוק: “Urruti t’estimo!” ובארסה לקחה אליפות עשירית בהיסטוריה וראשונה מאז זו של קרויף ב-73-74. אגב, דרמטי ככל שהיה המשחק הזה, את האליפות הזו בארסה הייתה כנראה נועלת בהמשך עם מרחק 8 נק’ באותו מחזור מאתלטיקו מדריד השניה. משם, 4 תוצאות תיקו רצופות בחוסה סוריה קבעו רצף של 5 משחקים ללא הפסד אצל מקומיים וכן שיא משחקים ללא אף ניצחון של אף קבוצה.
https://www.youtube.com/watch?v=Qn47m_R-JAo
~ להעביר ל-12:10 עבור ההצגה הגדולה בהיסטוריה אצל ויאדוליד ~
– שוב אנו מגיעים לפינת קורבנות הדרים טים, שכן כמעט אף קבוצה בספרד לא חטפה כהוגן מהדרים טים בשיאה. אז גם ויאדוליד שעד שנות ה-90 וגם אחריהן הרביתה לעשות לנו חיים מאוד קשים במשחקי החוץ אצלם, לא יכלה מול בארסה העצומה של קרויף. האמת שזה התחיל רע עבור קבוצתו של קרויף כשזה הגיע לחוסה סוריה, כאשר בעונתו הראשונה כמאמן (89-90) הפסיד שם 2-0 – אך בעונות הבאות בארסה עשתה לא פחות מפסטיבל אצל הפוסלה. בעונת האליפות של 90-91 הביסה את ויאדוליד 5-1 בחוסה סוריה (צמד לסלינאס, שלושער (!!!) לצ’יקי בגיריסטיין) מה שנחשב אז לניצחון הגבוה ביותר באצטדיון המקולל ההוא. אז נחשב. עונה לאחר מכן, בארסה מתארחת אצל ויאדוליד 4 ימים אחרי הגמר הגדול מול סמפדוריה ומקבלת פאסיו מכובד (שבמקרה הזה באמת לא היה מחויב, לתשומת ליבו של זידאן) ומרגש. המפגש לא היה כוחות כלל ובארסה הביסה את הפוסלה 6-0 מהדהד בדרך אל אליפות מספר 13 לארון. ויאדוליד ירדה ליגה וכשחזרה, בארסה ניצחה בעונת 93-94 ועונת 94-95 בתוצאה זהה: 3-1 והשלימה רצף של 4 ניצחונות חוץ רצופים, שיא שלא חזרה עליו עד כה ושנגמר עם הפסד 2-0 בעונת 95-96. בארסה של סוף שנות ה-90 השיגה עוד 3 ניצחונות רצופים על ויאדוליד. בתחילת שנות ה-2000 בארסה התקשה מול ויאדוליד שהשיגה 2 ניצחונות בביתה עד שירדה ליגה בסוף עונת 03-04.
– בעונת 07-08, תיקו 1-1 במחזור העשירי שלא הוביל אותנו לשום מקום כיאה לעונה הזו (רונאלדיניו כבש).
– בעונת 08-09, בארסה של 6 הגביעים עם מסי על הספסל Mind You, מתקשה מול ויאדוליד אך עושה את העובדה עם שער נאה של סמואל אטו ומתקדמת לאליפות בלתי נשכחת עם 1-0 נקסטי.
– בעונת 09-10, בארסה יוצאת לחוסה סוריה ושבה ממנו עם 3-0 נאה ביותר מגולאסו של צ’אבי, גולאסו פסיכי של דני אלבס ועוד בישול קליל ויפה של זלאטן למסי. איך זה יתכן, הרי הוא “שונא” אותו ו”מקנא” בו. #ספורט1. בכל מקרה, בארסה אירחה את ויאדוליד כזכור למחזור האחרון של העונה בו זכתה באליפות נהדרת עם 4-0.
– בעונת 12-13, צ’אבי, מסי וכריטיאן טייו מנצחים 3-1 בחוסה סוריה בדרך לאליפות נוספת ומתוקה. זה היה גם ניצחוננו האחרון אצלם עד כה.
– בעונת 13-14, מפגשינו האחרון אצל ויאדוליד שנגמר רע. בארסה במשבר בליגה אחרי הפסד ביתי לולנסיה ותבוסה גם אצל סוסיידאד, למרות שבאירופה כנגד כל הציפיות אנו מנצחים פעמיים את מנצ’סטר סיטי בשמינית גמר האלופות. למרות האשליה, אצל ויאדוליד בארסה של טאטה נראית רע, רע, רע וכבויה. המשחק? קלאסי בארסה. הבלאנקיויולטס כובשים שער מוקדם שבארסה עם הדקות שחולפות, מתקשה יותר לחזור ממנו למשחק. ויאדוליד מנצחת 1-0 כשלאחר מכן, בארסה דווקא מתעוררת, מנצחת 7-0 את אוססונה ו-4-3 כביר בברנבאו, אבל הפציעות של ואלדס ופיקה מיד לאחר מכן, כמו גם המוות של טיטו, הפרישה של פויול ותחושת העייפות הכללית, מחזירות את בארסה לקרקע נטולת תארים. 4 שנים חלפו, בואו נקווה לטוב.
ובסך הכל אצל ויאדוליד: 42 משחקים, 20 ניצחונות, 12 הפסדים, 10 תוצאות תיקו. בארסה כבשה 69 שערים וספגה 45. מה לגבי מדד מסי? 4 שערים בלבד ב-7 משחקים.
