על נאחס, מצב דוגלאס ומה שביניהם

אבישג הייתה במשחק של ברצלונה נגד אתלטיקו, וזה מה שיש לה לספר לנו:

לפני כמעט שבועיים חזרתי מסיבוב שני בברצלונה. נסעתי עם חברה טובה וכשתכננו לאן נטוס זה היה די ברור מה יהיה היעד רק היה חסר לנו לבחור משחק. כשהתפרסם בקיץ לוח המשחקים עלתה הדילמה הרגילה של האם ללכת למשחק נגד קבוצה קטנה (על הנייר) ולקוות לגוליאדה או לחילופין ללכת למשחק שהוא יותר קשה (שוב- על הנייר) ולנסוע בתחושה שעלול לקרות פנצ’ר לא רצוי. ואצלי, איך לומר, שום דבר לא הולך בקלות. בפעם האחרונה שביקרתי בקטלוניה, “זכיתי” לראות את רונאלדו מקרוב עושה לי “קאלמה קאלמה” באחד המשחקים המתסכלים בתקופת הפפ-טים (לא שזה הוריד מהחוויה עצמה של להיות בפעם הראשונה במקדש, ועוד בקלאסיקו, אבל אתם יודעים… ג’ל חוחובה זה פחות הטעם שלי).

בקיצור החלטנו לקחת את הסיכון הנאחסי פעם נוספת ולפגוש את הקבוצה הראשונה ממדריד בראשות צ’ולו סימאונה. בכנות? יש מצב שמה שהכריע את הכף היה לראות את מופע המקרנה שלו על הקווים. אז אני לא יודעת אם אני הנאחס הרשמי, או שסתם אלוהים רוצה להתבדח על חשבוני (למרות שטכנית הוא נפצע במשחק הזה- זה די שובר את התיאוריה), אבל לפעמים אנחנו עושים דברים מטומטמים גם בידיעה שהם מטומטמים. למה? במקרה שלי זה היה בשביל הזכות לראות את הקבוצה הטובה בעולם משחקת כדורגל. בשביל לראות את המפלצת התלת-ראשית מקרוב לפני שסוארז מתדרדר וצובע גם לבלונד. וכמובן בשביל הזכות לחטוף עוד קצת רגעי קסם מהשחקן הכי טוב בהיסטוריה (קצת מלחיץ אותי שהוא עוד שניה וחצי בן 30). חוץ מזה, בתור מי שמתייצבת אחת לשבועיים באופן קבוע ביציעי סמי עופר כדי לעודד את מכבי, אני חסינה בפני הכל. מה כבר יכול להיות יותר מתסכל ממשומר?

אז נחתנו בברצלונה ביום ראשון בצהריים ומזג האוויר היה שמשי למדי (למרות התחזית המלחיצה על הגשם… לדעתי זו הייתה קנוניה נגדי כדי שאכניס ג’קט למזוודה ויהיה לי פחות מקום לשופינג). ולמען האמת אחרי עיכוב בטיסה ופריקת הציוד, לא היה לנו יותר מדי כוח וגם קצת היינו במצב דוגלאס (שזה ה”מצב כפית” החדש אם לא התעדכנתם). אז יצאנו לסיבוב קליל באזור הראמבלס והכיכר כדי להרגיש קצת העיר. אני זוכרת שגם כשהייתי בברצלונה לפני 5 שנים, הדבר שהכי בלט לי זה שכשאתה הולך בה אתה מרגיש בתוך סצינה מסרט. הכל כל כך יפה. ובגדול השילוב בין וינטאג’ למודרני זו ההגדרה הכי טובה של המקום הזה בעיניי. המלון שהיינו בו היה REGINA HOTEL, סמוך לכיכר קטלוניה. מלון נהדר במיקום מעולה- אם מזמינים מספיק זמן מראש המחיר בהחלט סביר.

אני יוצאת מנקודת הנחה שרובכם הייתם פעם אחת ומעלה בעיר, לכן אני לא רואה סיבה לפרט במדויק מה עשינו בכל יום, בטח בכל הקשור באטרקציות הפופולאריות לתיירים כמו הסגרדה פמיליה, פארק גואל ודומיהן. כמו שאמרו כבר רבים לפניי- חלקן שוות יותר, חלקן שוות פחות. ההמלצה היחידה שלי שאם כבר החלטתם ללכת לאחד מהאתרים האלה, שווה לחשוב על האופציה של רכישת כרטיסים מראש. אני הייתי בהלם מכמה הדברים השתנו ב-5 השנים שלא ביקרתי פה. סתם לדוגמא… כשהייתי ב-2011 קנינו כרטיסים לסגרדה פמיליה באותו יום ונכנסו בלי בעיה, אבל הפעם כשרצינו להיכנס הכרטיס הכי קרוב היה רק ל-4 ימים קדימה.

בארסה, בארסה, באררררררררסה!

בסה”כ פעם שנייה שלי במקדש ולחלוטין אין צמרמורת יותר גדולה בחיים מהרגע הזה שאת שומעת מאות אלפי אוהדים צועקים את נשמתם בזמן שהשחקנים עולים לדשא. התחושה היא שהזמן עוצר מלכת. מצד אחד את מרגישה פיצפונת מול הגודל והעוצמה הזו, ומצד שני את מרגישה כל כך מפוצצת באנדרנלין שאת מינימום יכולה לכבוש עכשיו את העולם. זר לא יבין זאת, וזו בטח תחושה שאי אפשר להעביר אותה בטלוויזיה ואפילו במילים. בגלל זה הופתעתי כשחזי, שישב מאחוריי עם הפמליה שלו, התלונן בפני “האחים שלו” שהוא מתבאס כי אין כאן אווירה כמו בארץ. נכון, הקהל די מפונק והוא רחוק מלהיות הקהל הכי טוב בעולם, אבל חבוב, אתה בקאמפ נואו. תשאיר את התלונות בנתב”ג.

בכלל, להיות באצטדיון גורם לך להרגיש קצת בישראל. אין מה לעשות, לפעמים זה מרגיש שיש יותר סיכוי לשמוע שם עברית מאשר ספרדית. ומה הסיכוי שלא תראה איזה אחד שתי שורות מתחתיך מוציא קופסת בוטנים וביד השנייה מנפנף בכרטיסים המודפסים שלו כאילו הוא מינימום אלוף המנגל. אבל אם יש משהו שמסגיר את היותך ישראלי יותר מהבוטנים, הנפנוף ואפילו התלונות- זה המטרה שאתה שם לעצמך לשפר את המיקום. הרי באת עד לכאן, לא תנסה לראות את הנקבוביות של ניימאר מקרוב? תנסה. אז חזי וחבריו החזיקו מעמד אולי 2 דקות משריקת הפתיחה ואז נעלמו כלא היו, העיקר לראות את האין אווירה הזו מקרוב.

לידי אגב ישב סבא מקסים (גם אחד משלנו) שלקח את הנכד שלו למשחק. ובין לבין כשהצלחתי להוריד את העיניים שלי מניימאר (סתם נו) כל הזמן הגנבתי אליהם מבטים. ובפעם המי יודע כמה חשבתי על כמה מדהים המשחק הזה וספורט בכלל. איך כשהוא נהייה תרבות של ממש, העוצמה שלו היא בלתי נתפסת. איך שקשת גילאים רחבה מכל העולם, גם נשים וגם גברים, מתקבצים כדי לראות בסה”כ 22 שחקנים עושים את מה שהם אוהבים ומרתקים עוד מיליונים שצופים בהם בטלוויזיה. אין לכם מושג כמה הסבא החמוד הזה התרגש לשמוע עברית מסביבו. הוא כאילו זיהה את כל הישראלים שישבו ביציע כמו רנטגן והיה מבסוט מהחיים. כל הזמן דאג לעדכן את הנכד: “הנה אתה שומע, גם הם ישראלים”. ובזמן הזה לא היה חזי, ולא היה איש עם בוטנים. והאמת, אין לי מושג אם הוא שם לב בכלל עד כמה העיניים של הנכד שלו נצצו כמו יהלומים בזמן המשחק ואיזה חיוך ענק נפרס על פניו כשהבקענו את השער. הוא כנראה נתן לנכד שלו את המתנה הכי שווה ביקום אבל אני הרגשתי שהוא נתן גם לי מתנה וקצת פרופורציה לחיים. וזה אפילו המתיק לי במעט את הטעם המר מהתיקו ומהפציעה של המשיח.

 על הדרך…

יש שני נושאים שלא כל כך מתייחסים אליהם בד”כ, והם נראים לי רלוונטיים.

אוכל לצמחונים

ברצלונה היא לא עיר פשוטה לצמחונים. אני מרבית הטיול חייתי על פסטה ופיצה. מדי פעם גיוונו בפאייה או בטאפאסים אבל בגדול… אוכל איטלקי.
שתי המלצות בהקשר הזה:
1. La Tagliatella (היינו פעמיים- פעם אחת בדיאגונל ופעם אחת קרוב לכיכר קטלוניה). אוכל מאד טעים- בעיקר הפסטות, מהפיצה פחות התלהבנו. הקינוחים היו טעימים מאד.
2. Emporio Pizza (באזור של כיכר קטלוניה). פה זה דווקא הפוך- הפיצה היא השוס הרבה יותר מהפסטה. והקינוחים היו סבירים. שווה להגיע בשביל הפיצה. חוץ מזה שזה היה אחלה מחסה בשבילנו מהגשם המטורף שתפס אותנו במפתיע ביום שבת…

שופינג

לא חסר נשים שאוהבות כדורגל, ולטוס לברצלונה זו הזדמנות מושלמת לשלב שניים מהדברים האהובים עליי ביקום- כדורגל ושופינג. וברצלונה היא לחם וחמאה עבור אנשים שאוהבים לגהץ יותר אשראי ופחות בגדים. אז בקצרה…

ל-PRIMARK הייתי ממליצה ללכת בתחילת הטיול. אנחנו הלכנו לסניף בקניון לילה דיאגונל. פריימרק זה המקום המושלם גם כדי לקנות מתנות וגם כדי לקנות מלתחה במחירי רצפה לעונה הקרובה (אני לחורף כבר מסודרת). בניגוד למה שנהוג לחשוב, האיכות של המוצרים שלהם לא רעה בכלל. לי יש דברים מהרשת הזו שנשמרים לי שנים על גבי שנים- הכל עניין של כביסה נכונה. מה שכן- שריינו לעצמכם שם כמה שעות טובות. גם כי החנות גדולה וגם בגלל התור לקופה… לזכותם ייאמר שהם כל כך מתורגלים בעומס שאת עדיין מחכה פחות זמן מאשר בכל סניף ארומה ממוצע בישראל 😉

לחובבות האיפור- SEPHORA חובה חובה חובה! ממלכת האיפור שהיא אומנם לא גדולה כמו פריימרק אבל בהחלט לא קשה לשרוף שם זמן. וכסף. הזדמנות מעולה לקנות מוצרי איפור שבארץ נמכרים במחירים מופקעים לחלוטין וגם לעשות השלמות של מוצרים נלווים כמו מברשות.

באופן אישי אנחנו דילגנו על הרשתות שיש בארץ (מנגו, זארה, h&m…) והעדפנו להשקיע את הכסף בחנויות היותר מיוחדות. על קצה המזלג: oysho (פיג’מות, הלבשה תחתונה, בגדי ספורט), Stradivarius (ביגוד- בעיקר ליומיום אבל יש קצת לערב. אחלה מחירים) ו- pimkie (ביגוד- גם מחירים בהחלט סבירים ודברים מאד יפים. יש שם גם קומה שלמה של סייל שאפשר להתפרע בה). חנות נוספת זה the body shop שזו אומנם חנות קרמים ומוצרי טיפוח אבל כמובן לא הבודי שופ שיש בארץ. מוצרים איכותיים ממש עם ריחות משגעים של כל הפירות שאתם רק יכולים להעלות בדעתכם.

מה לא מומלץ? בזבוז הזמן הכי בולט בכל הטיול הזה היה קניון Maremagnum. קניון שיש בו בעיקר את הרשתות המוכרות שתוכלו למצוא בכל חור בעיר. שווה להגיע בכל זאת לאזור בשביל הנמל והטיילת- אבל תחסכו מעצמכם את הכניסה לקניון…


וזהו… היה כיף אדיר בטיול וזו באמת עיר מדהימה שלדעתי לא תימאס עליי לעולם. אין ראויה ממנה ליהנות מקבוצה שלקחה את הכדורגל לרמה של אומנות והפכה אותו למאסטרפיס.

מי שמעניין אותו ורוצה לראות עוד תמונות, מוזמן להיכנס לאינסטגרם שלי: לינק

טור אורח

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023