ראיון עם מסינייסטה

ראיון מרתק עם ליאו מסי ואנדרס אינייסטה. קריאת חובה!

לאו מסי ואנדרס אינייסטה נושאים בידיהם בגאווה את הפרסים האחרונים שלהם. כדור הזהב של לאו, הרביעי באוסף הבלתי רגיל שלו, מפתיע במשקלו את בר המזל שזוכה להחזיק אותו. הפרס המוכסף של אנדרס, יותר קל, שלובש צורה של טורסו עירום של כדורגלן, הכדורגלן הטוב באירופה, נח על הדשא ליד הכדור בעוד ששני השחקנים מעניקים חיי נצח לרגע מיוחד בהיסטוריה של המועדון ובהיסטוריה של הכדורגל. מעולם בעבר לא חלקו השחקן הטוב באירופה והשחקן הטוב בעולם אותה קבוצה. אם לא די בכך, הם חולקים גם את אותו חינוך מקצועי.

מסי ואינייסטה סגרו את שנת 2012 כשנה שלא ישכחו לעולם. בזיכרונם נאספים זיכרונות מעבר שיש לו מקור משותף: שניהם השאירו מאחוריהם את בתיהם וילדות לא גמורה כדי להצליח ב-FC Barcelona. הם הגיעו למועדון כשגיל ההתבגרות עוד רחוק מהם, כשהם מהמרים על הערכים של משתלה שהחלה לדבוק בה יוקרה בינלאומית. גם מסי וגם אינייסטה, שלפני זמן לא רב הפכו לאבות, מתייחסים לחינוך שלהם כסמל למודל של בארסה, והם מדברים על כך בגאווה. הם מודעים לכך שזהו סמל לזהות שמעריכים ומכבדים כמו את הסגנון המובהק של הקבוצות שנושאות את הסמל של בארסה.

השניים עושים מסע בין הזיכרונות ומדברים על התקופה בה הגיעו למועדון. ממילותיהם עולה הידע המצטבר עד שהפכו למודל לחיקוי, בין אם מחוץ למגרש, ובין אם עליו עם הכדור ברגליים. הם ממשיכים ליהנות מהמשחק ביום-יום, מהאימונים, כמו כשהיו ילדים קטנים. זה כנראה אחד מהמפתחות להצלחתם.

השחקן הטוב בעולם והשחקן הטוב באירופה , פנים מול פנים. יחד, חברים לקבוצה. זו זכות עבור המועדון, עבור האוהדים וגם עבורכם.
אינייסטה: הפרסים הם חלק מהכדורגל ומכל מה שסובב אותו. הדבר החשוב ביותר עבורנו הוא מה שאנחנו עושים, להתאמן, ליהנות, ויש לנו המזל לחלוק את זה עם קבוצה של שחקנים ואנשים שסובבים אותנו ועוזרים לנו להמשיך להילחם על התארים.

אתם שני אנשים ושני שחקנים בעלי פרופיל דומה מאוד. פיזית אתם קטנים, זריזים, יצירתיים, פשוטים, ענווים, אתם לא דברנים גדולים, אבל יש לכם עוד נקודה משותפת: שניכם הגעתם לבארסה מרחוק, אחד מפואנטאלבייה והאחר מרוסאריו, כשאתם רק בני 12 ו-13 שנה. עשיתם הקרבות וויתורים רבים כדי להגיע להיכן שאתם נמצאים כעת. איך זה השפיע על מי שאתם?
מסי: זה לא היה קל להגיע בגיל כל כך צעיר ולהשאיר מאחור את כל מה שהיה לי. הכל היה חדש עבורי. כמו כל הילדים שבלה-מאסיה, מי שאנחנו, מעבר לכך שאנחנו לא דברנים גדולים, זה תוצאה של מה שהטמיעו בנו שם, הערכים שמלמדים אותך מגיל צעיר. חדר ההלבשה שלנו כיום יצא כמעט כולו מקבוצות הנוער של המועדון וכולנו פועלים בצורה דומה במובן הזה. אני חושב שהודות לכך אנחנו מי שאנחנו.
אינייסטה: אני זוכר את כל החודשים הראשונים, שאני חושב שהיו הגרועים ביותר שחוויתי. זה לא קל בגיל 12 להגיע למקום בלי המשפחה שלך. גם עבורם זה היה קשה מאוד, אבל כל מי שרוצה משהו, צריך להקריב עבורו. יש לזה יתרונות וחסרונות, ולמרבה המזל, במקרה שלי הכל הסתדר לטובה.

אתם זוכרים את הפעם הראשונה ששמעתם את המילה ‘ברצלונה’? מה עבר לכם בראש? מה ידעתם על העיר, על המועדון?
אינייסטה: בפעם הראשונה שהתקשרו אליי הביתה כדי להביא אותי לכאן אמרתי שאני לא רוצה לבוא. לא ראיתי את בארסה כקבוצת כדורגל, אלא כמי שמסמלת עבורי פרידה ממשפחתי. אחר כך זה השתנה, אבל באותה תקופה, מעבר לדברים שראיתי ככדורגלן, ראיתי שתולשים אותי מהעולם שלי.
מסי: אני התחלתי לעקוב אחרי בארסה בתקופה של רונאלדו, ומעט אח”כ צצה ההזדמנות להגיע לכאן. האמת היא שבאותו רגע התלהבתי מאוד, רציתי מאוד להגיע, לראות איך מתנהל הכל, משום שאני ראיתי את הכל ממרחק רב. אבל כשהגעתי לא ידעתי שיהיה כל כך קשה כמו שהיה.

אתם זוכרים איך הייתה הנסיעה הראשונה לברצלונה?
מסי: היא הייתה טובה משום שזו הייתה חוויה חדשה לחלוטין. מעולם לא עליתי על מטוס, מעולם לא עשיתי טיול כל כך ארוך ונהניתי מהכל, אפילו מכך שהמטוס התחיל לזוז… עכשיו כבר נמאס לי לעלות על מטוסים!
אינייסטה: אצלי הזיכרון הוא נורא: אני הגעתי כדי להישאר והמשפחה שלי עוזבת. דמיין לעצמך שאתה לוקח את הילד בן ה-12 שלך למקום כלשהו כדי להשאיר אותו שם. עכשיו כשאני הורה אני יכול להבין מה חוו הוריי. זו הייתה חוויה קשה עבורם. יש להם את המזל שיש לי אחות, יתכן שאם הייתי ילד יחיד זה היה עוד יותר קשה.

אבל בהחלטה הסופית ניתן משקל רב יותר להזדמנות לעתיד מאשר לסבל הרגעי.
אינייסטה: אלמלא זאת, לא הייתי מגיע לכאן. הרכבת עוברת רק פעם אחת, והעובדה שחשבתי שאני לא רוצה להיות בברצלונה משום שהמשמעות של זה הייתה לא להיות עם המשפחה שלי, לא אומרת שלא ידעתי שמדובר בהזדמנות של פעם בחיים. באלבסטה לא היה לי עתיד שאפשר להשוות עם מה שהיה לברצלונה להציע, וידעתי שזה טוב עבורי.

כשחזרת לארגנטינה, לאו, מה סיפרת על ברצלונה?
מסי: שזה שינוי מאוד גדול. במבנה של המועדון, בהשוואה למקומות בהם אני התאמנתי, באופן האימונים… הכל היה שונה לחלוטין ממה שחוויתי שם.

במקרה שלך, לאו, הגעת עם המשפחה שלך, בשונה מאנדרס שהגיע לבד ללה-מאסיה. זה היה משמעותי מאוד כדי להתמודד עם אותן התחלות כה קשות?
מסי: ללא ספק, מאוד. לבטח לא הייתי אותו אדם אם הייתי מגיע לבד. גם השהייה עם המשפחה הייתה קשה. היו זמנים בהם חלק ממשפחתי חזרה לארגנטינה משום שהם התגעגעו מאוד לחיים שלהם, כל החיים שלהם היו שם, בעיקר האחים שלי, שהיו יותר מבוגרים, אבל התגברנו על כל זה.

הקשיים הללו עזרו לכם להעריך יותר את מה שהשגתם?
אינייסטה: זה הגיוני להעריך ולהתענג יותר מדברים כשהתקשית להשיג אותם. כשאתה משיג תואר, כמעט תמיד הדבר הראשון שעולה לך לראש הוא מה השגתו דרשה ממך.

לאו, אתה זוכר את הפעם הראשונה ששמעת דיבורים על אינייסטה?
מסי: זמן קצר לאחר שהגעתי התחלתי לשמוע עליו. האנשים כבר דיברו על אנדרס וכשהוא היה בבארסה ב’ אני זוכר שהלכתי לראות כמה משחקים. הכרתי אותו כשהתחלתי להתאמן עם הקבוצה הראשונה.

ואתה, אנדרס?
אינייסטה: אני מבוגר מלאו בכמה שנים, אבל תמיד אהבתי להכיר את האנשים הצעירים יותר, אלו שנמצאים במשתלה. אחרי זמן קצר שהייתי בקבוצה הראשונה הוא כבר הגיע להתאמן, וכבר מההתחלה בעצם היינו ביחד.

הייתם באותו בי”ס.
מסי: כן, אבל לא היינו אותם תלמידים! אנדרס לא היה כמוני (צוחק). הוא היה תלמיד טוב, הוא הלך לאוניברסיטה, אבל אני…

למרות כל השנים שאתה כאן, עדיין יש לך מבטא ארגנטינאי מאוד בולט. זה דבר טבעי או דרך לשמר את השורשים שלך?
מסי: זה דבר טבעי. בבית אנחנו ממשיכים לדבר באותה צורה עם המשפחה. אני שומר על אותם חברים, אותה שכונה בה הייתי תמיד… אני לא יודע, זה דבר שאני לא חושב עליו, זה יוצא לי ככה.

זה מסקרן, שניכם שחקנים של בארסה במאה אחוז, אבל מנגד חלקתם מעט מאוד מאמנים של המשתלה, רק את חואן קרלוס פרס רוחו. העושר של המודל של בארסה אינו מבוסס על אנשים, אלא מודל משותף, רוחבי.
מסי: הפילוסופיה של בארסה לא נמצאת אצל מאמן כזה או אחר, היא מבוססת על רעיון, על קו שמונחה מלמעלה שלפיו פועלים כל המאמנים.

העובדה שגדלתם עם המודל והסגנון הללו עזר לכם להפוך לשחקנים שאתם. נראה שנולדתם עבור בארסה, ולהיפך. חשבתם פעם על מה היה איתכם אם הייתם חותמים במועדון אחר?
מסי: לעולם אי אפשר לדעת. אם הייתי נשאר בארגנטינה לבטח הכל היה שונה. אני לא יודע אם הייתי מי שאני היום ככדורגלן. בטוח שהכל היה הרבה יותר קשה בגלל הדרך בה עובדים בארגנטינה, בעיקר עם הילדים הקטנים, שהיא שונה מאוד מהדרך בה עובדים כאן. אבל האמת היא שאני לא חושב יותר מדי על מה היה קורה אם…
אינייסטה: היום זה בלתי אפשרי לדעת. יתכן שבמקום אחר או בזמן אחר הייתי מאושר באותה מידה. אלו הן הנסיבות ומה שעלינו לעשות הוא ליהנות מהן. תמיד אני מחפש לחוות וליהנות ממה שיש.

עד כמה זה חשוב לסמן דרך פעולה או להחזיק שחקנים כמוכם שמחזקים את הדרך הזאת של איך יש להסתכל על כדורגל? איזה חלק בהצלחה יש לכם בכך שזהו המודל הנבחר?
אינייסטה: אני חושב ששני הצדדים מרוויחים. ברור שכשיש את הסגנון או את צורת המשחק של בארסה משך זמן כה רב, זה עוזר לך, הכי חשוב הוא שיהיה רעיון. אבל לאחר מכן אתה צריך שיהיו לך את השחקנים האידיאליים כדי להגשים אותו. דבר אחד תומך במשנהו.

פאביו קאפלו אמר בראיון ש’זו טעות לנסות לחקות את הסגנון של בארסה’ וש’אתה צריך את מסי ואינייסטה כדי לאמץ את הסגנון הזה’. אתם מסכימים?
אינייסטה: יש שחקנים שיש להם את אותם נתונים כמו שלנו והם משחקים בקבוצות אחרות, ואם הם היו כאן גם הם היו משחקים בצורה טובה. בסופו של דבר כל אחד צריך לדעת איך הוא משחק והיכן הוא משחק, ובזה אני חושב שיש לבארסה יתרון ביחס לאחרות. זה לא אומר שצורות המשחק האחרות אינן מכובדות לחלוטין ושהן לא יכולות להוביל לזכייה בתארים, אבל כל אחד הולך בדרך בה הוא רוצה ללכת ולהגיע ליעדיו.

אבל נראה שזה באופנה לנסות לחקות את בארסה. יש קבוצות מהליגה האנגלית ומהליגה האיטלקית שמתחילות לשלב שחקנים שמשחקים בנגיעה אחת, לא שחקנים פיזיים.
מסי: אבל אצלנו זו לא רק הקבוצה הראשונה שמשחקת כך, כל המשתלה משחקת בצורה הזאת. אתה יכול לנסות ליצור קבוצה שמשחקת עם המאפיינים של ברצלונה, אבל לנו יש את היתרון שמי שמגיע לקבוצה הראשונה כבר משחק בצורה הזו. הילד שמגיע להתאמן איתנו עושה זאת כאילו הוא מתאמן עם בארסה ב’ או עם הנוער, לא מבחינים בהבדל. בארסה מחפשת שחקנים שישחקו בסגנון הזה. דבר אחד מוביל לשני.
אינייסטה: למזלנו הסגנון של בארסה קיים ושורד מעבר לנו. אם לא, בתקופות אחרות כשהדברים לא היו הולכים טוב, הסגנון של בארסה היה נעלם. בעבר, כשהדברים לא הלכו בצורה טובה בתכנון הזה, היינו חוטפים שלושה שערים, והיום זה ההיפך. אבל תמיד נשמר הרצון לשחק בדרך הזו, להתחיל התקפות מאחור… תקופה אחת היא עם שחקנים כאלה, ובתקופה אחרת היא עם שחקנים אחרים.

מה אתם חושבים על המחמאות שנאמרו עליכם ע”י הבלם של מלאגה, דמיצ’ליס, שאמר שרצה פשוט לעצור את המשחק ולמחוא כפיים למשחק של בארסה?
מסי: עבורנו זה דבר יפה מאוד שאפילו חברים למקצוע מדברים על הקבוצה שלנו בדרך הזו. זה ממלא אותנו בגאווה לדעת שמה שאנחנו עושים גורם לאנשים ליהנות ואפילו ליריבים שלנו.
אינייסטה: אנחנו זוכים ליהנות מרונדוס כמו שהיו במשחק ההוא, בכל יום באימונים. היום-יום והדברים שמהם אנחנו נהנים כאן הם אלו שאותם אנחנו הכי אוהבים ושנותנים לנו את הכי הרבה סיפוק.

על אף הכישרון שלכם, על אף היותכם כוכבים בינלאומיים, לשניכם ברור שקבוצה הופכת אתכם למי שאתם.
מסי: ללא ספק, זו המציאות. אנחנו תמיד תלויים בקבוצה ויש לנו את המזל להיות היכן שאנחנו נמצאים היום, בקבוצה הטובה ביותר בעולם, עם השחקנים הטובים ביותר בעולם, וזה גורם לנו להיות טובים יותר בעצמנו.

ככדורגלנים מקצועניים, הייתה לכם קריירה כמעט זהה. אנדרס, איך אתה רואה את ההתפתחות של לאו מאז שערך את הבכורה שלו ב-2005?
אינייסטה: מבחינתי אין קשר בין לאו שעלה לקבוצה הראשונה ללאו של היום. החשוב ביותר הוא המהות שלו, הכישרון שלו, שזה מה שעושה את ההבדל, אבל כל שנה הוא משפר את השנה שלפניה, וכל שנה הוא נהיה יותר טוב. הוא עדיין ילד ומשווים אותו אליי!

בן כמה אתה, 25?
מסי: כן, 25.
אינייסטה: הוא יכול להגיע עד לאן שירצה. עם הכישרון המולד שלו והניסיון והלמידה שיצבור הוא ישתפר כל הזמן.

לפני זמן לא רב מנוטי אמר בראיון: ‘מסי לומד. פעם, כל פעם שקיבל את הכדור, הוא חשב על לנצח את המשחק, אבל עכשיו כבר לא. הוא התפתח’.
מסי: זה קצת כמו מה שאמר אנדרס, הניסיון נותן לך את זה. כשעליתי לבוגרים, גם אנדרס הלך וצבר דקות, אבל הוא לא היה בהרכב הפותח, אבל אחרי כן הוא התפתח והשתפר, על אף העובדה שצורת המשחק של שחקן לא משתנה, והיא זהה לזו שאיתה השחקן משחק מגיל קטן. ברור שבהתחלה ראיתי את הדברים בצורה שונה, אבל אני לומד. לפני כן רציתי לנצח את המשחק לבד, ולא הצלחתי בכלום. אנחנו תמיד תלויים בקבוצה. הניסיון נותן לך דברים אחרים. זה גם חלק מהחיים. אדם גדל, מתבגר וחווה סיטואציות שונות. עכשיו כשאני הורה, אני רואה את הדברים בצורה שונה. זה טבעי שאדם ישתנה על המגרש וגם מחוצה לו.

האמון, ההרגשה שאתם חשובים, גם עוזרת לשחרר את הכישרון?
אינייסטה: הניסיון, השנים, הכל עוזר. כשהדברים הולכים טוב, ויש לך את האווירה הזו שעוטפת את הקבוצה… זה קשה מאוד למצוא ולשמר את האיכות האנושית והמקצועית שיש לנו כעת, לכן אנחנו מנסים להאריך את התקופה הזו.

ואתה לאו, במה אתה מקנא מבחינה מקצועית באנדרס? מה היית רוצה לדעת לעשות שהוא עושה?
מסי: הכל, כי כל מה שעושה אנדרס הוא עושה היטב. ככל שעוברות השנים הוא הופך לשחקן יותר טוב, הוא זכה בהכל ויש לי מזל גדול שזכיתי לשחק לצידו. במשחקים או באימונים אני נהנה ממה שהוא עושה על המגרש, אני נהנה לראות אותו משחק.

כשאתה משחק בפלייסטיישן, ומשחק עם הדמויות שלכם, יצא לך לחשוב שאתם יותר טובים ושהמכשיר לא יכול לעשות את מה שאתם עושים על המגרש?
מסי: לפעמים כן! לפעמים אני מתלונן שלא עשו אותי מספיק מהיר. אני אודה, כשאני משחק בפלייסטיישן, אני בוחר בעצמי ואני לא נותן לאף אחד לשחק עם הדמות שלי.

בחרת פעם באנדרס?
מסי: אני תמיד משחק עם בארסה או עם ארגנטינה…
אינייסטה: ואתה שם אותי בהרכב הפותח, נכון?

וכשהילדים שלכם ישחקו בפלייסטיישן, ימצא חן בעיניכם אם יבחרו באבות שלהם?
אינייסטה: אני חושב שזה מקסים שהילדים, כשיש להם את היכולת להבין את הדברים, יכירו את מה שעשה אבא שלהם.

אשתך אנה אמרה שאתה אבא אדיר, ושאתה אפילו משחק כדורגל עם הבת שלך, ולריה.
אינייסטה: טוב… מה אתה רוצה שתגיד אשתי? (צוחק) כן, אני מוסר לה את הכדור, בזהירות כדי לא לפגוע בה, אבל האמת היא שהיא יותר אוהבת את הבובות.

ואתה לאו, מרגש אותך לחשוב על לשחק כדורגל עם הבן שלך?
מסי: אוף, האמת שכן, מאוד! אבל אני עדיין לא חושב על לתת לו כדור מיד כשיתחיל ללכת. הוא עדיין קטנטן ואני נהנה ממי שהוא עכשיו, מלראות אותו גדל.

איך שינתה אתכם האבהות?
אינייסטה: ללא ספק זה שם את הדברים בפרופורציות. כשאין לך ילדים אתה רואה את החיים בצורה מסוימת, וכשיש לך ילדים ואתה יכול ליהנות מהם, זה נותן מימד אחר לחיים. זה כמו שכשכואב לה משהו, לך כואב בפנים משהו שלא חווית בעבר. לפעמים נראה שכבר חווית הכל, אבל תמיד יש משהו חדש.
מסי: אותי זה שינה בהכל. מספרים לך דברים, אבל אתה לא יכול להבין את זה עד שאתה לא מחזיק אותו בזרועותיך. אז אתה מתחיל להבין גם את ההורים שלך, כשאמרו לך דברים מסוימים. אני מבין אותם הרבה יותר היום.

רות

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023