בארסה מאניה
תחושת האושר שאתם קמים איתה ביום אחרי ניצחון בקלאסיקו, היא תחושה שרק אוהד בארסה אמיתי יכול להכיר ולהבין. החיוך שמגיע עד לאוזניים, ההתענגות מהכדורגל שהקבוצה שלך הציגה בבית של הטוענת לכתר, וההשתקה החד משמעית שהמועדון שלך עשה לפטפטנים הגדולים ביותר בכדורגל העולמי. לקראת הקלאסיקו הזה ("אל קלאסיק" בקטלאן, ולא שום "סופר-קלאסיקו" שערוץ מחוסר שידורים…
סרג'י רוברטו אלוהים. לפני שהוא יקבל עוד הזדמנויות וכבר יכתירו אותו כצ'אבי/אינייסטה הבא, תסלחו לי, אבל כל דקה שלו על המגרש, מרגישה כמו ססק בפוטנציה. הטיפול בכדור, חלוקת המסירות ומעל לכל – התנועה המהירה לעומק, פשוט אחד לאחד. הוא המצטיין שלי ביחד עם קואנקה, שמראה שהוא לא פראייר. משחק נהדר שלו, יכולת המסירה, החוכמה. כבר…
אחרי לא מעט זמן, ואם נתעלם מגוליאדת השקר לראיו, בארסה החזירה קצת את הצ'אקרות למקום הנכון. הגול המוקדם מאוד של ססק תרם מאוד לאיך שהמשחק נפתח, כנ"ל לגבי היציאות מפעם לפעם של לבאנטה קדימה, אבל זה היה משחק טוב של בארסה. לא אלוהי או משהו בסגנון, אבל טוב. את האלוהי אנחנו מרשים בהחלט לשמור לשבת…
התסריט שבו אנחנו נראים כמו טמפונים אחרי הפסד הוא מוכר וידוע (לנוכח ההיסטוריה). ראיו לזכותה, צברה ביטחון ככל שהענק עדיין ישן ושיחקה טוב. לחץ על אופציות המסירה של ואלדס הובילו לאיבודי כדור מיותרים, והיא גם נעה בחופשיות מול משחק הלחץ הלא קיים שלנו. מול הביטחון שהיה בקאנטים, מי יודע מה היה קורה אם לא היו…
איך מורידים את תחושת האיכסה בבוקר שאחרי ההפסד? מנערים לאט לאט ובזהירות. עדיין, החיים שלנו יפים. ההפסד האחרון האמיתי שלנו היה לפני 7 חודשים, ואחריו בארסה ידעה לגמול לנו באורגזמות חדשות לגמרי. ועם כל השיאים שהקבוצה שלנו הביאה לנו ב-3 השנים האחרונות, התקווה לשמחה נוספת תמיד תהיה. תמיד. באשר למשחק, הוא היה התסריט המוכר והטוב…