לקראת סיטי – בארסה

משחק ליגת האלופות נגד מנצ’סטר סיטי אמור להיות אחד ממשחקי השיא של העונה, אך האווירה סביב המשחק הזה מוזרה מאוד, בייחוד בקטלוניה. בארסה מגיעה למשחק הזה מהמקום הראשון בבית, כשגם הפסד ישאיר אותה במקום הראשון בבטחה, מכיוון שסיטי מעדה מול סלטיק. בפעם הקודמת שבארסה פגשה את פפ, זה היה בחצי גמר ליגת האלופות ב-2015, והגומלין היה פחות או יותר לפרוטוקול בזכות המקדמה של שלושת השערים מהמשחק הראשון, ולפפ נותר טעם מתוק בזכות הניצחון בגומלין. כך גם מרגיש בתקשורת הקטלאנית שהולך להיות פה. שזה יהיה בסדר אם בארסה תפסיד, זה לא נורא כלל ואפשר לחיות עם זה. תוסיפו לכל זה גם את המשחק הלא שגרתי ביום שבת נגד גרנדה, שהלך רחוק מאוד מהציפיות של כולם, והנה לנו משחק שלא ברור מה נראה בו כלל.

אולם, מה שהולך בתקשורת ממש לא אמור לשקף את מה שהולך בחדר ההלבשה. אף שחקן לא רוצה להפסיד, בטח שלא על הבמה הגדולה בעולם, כשבמשחק כזה כל שחקן יכול להוכיח את שוויו לעיני כל העולם, ובייחוד ללואיס אנריקה. בייחוד המחליפים שישחקו. ללוקה דין כמגן שמאלי במקומו של אלבה יש הרבה מה להראות, בטח אחרי התצוגות הפושרות בשבוע האחרון. אומטיטי ומסצ’ראנו יראו מה הם שווים בלי כליא הברקים פיקה, כל אחד מהם במעמד שונה: אומטיטי כשחקן חדש שמתפתח ומתברג בהרכב ומסצ’ראנו כשחקן ותיק שפתח את העונה ברגל שמאל. בקישור עדיין לא ברור מי יתפוס את מקומו של אינייסטה מבין ארדה, גומש, ראפיניה ודניס, ועל כל אחד מהם אפשר לכתוב הררי מלל.

בינתיים, הקבוצה באנגליה עושה חיים באימון. נקווה שימשיכו לעשות חיים גם הערב, במגרש.

מה שלומך מנצ’סטר סיטי?

אני רוצה להפנות אתכם שוב לסיקור הנפלא ש-Ender חברינו כתב, שמכסה את כל מה שעבר על מנצ’סטר סיטי החל מהקיץ ועד המפגש מולנו. ההפסד שלהם אצלנו העמיק “משבר” שפקד את הקבוצה. מיד אחרינו הגיע משחק הבית מול סאות’המפטון, וסיטי לא הצליחה לנצח מול הקהל הביתי. קלצ’י איהנאצ’ו השווה במחצית השנייה אחרי שסיטי הייתה בפיגור במחצית הראשונה. שלושה ימים לאחר מכן הקבוצה יצאה לאולד טראפורד, למשחק גביע הליגה נגד מנצ’סטר יונייטד של מוריניו. גביע הליגה נמצא באנגליה בעדיפות שלישית, אחרי הליגה והגביע, וההרכב של סיטי היה בהתאם – בעיקר מחליפים. הקבוצה האדומה של מנצ’סטר ניצחה 1 – 0, עם משחק חלש ואנמי מאוד של סיטי, ורצף המשחקים ללא ניצחון של פפ התארך לכדי שישה.

בשבת האחרונה הפקק השתחרר על חשבונה של וסט ברומיץ’ הצנועה, מהחלק התחתון של הטבלה באנגליה. הקבוצה נראיתה הרבה יותר טוב, בטוחה בעצמה, וניצחה 4 – 0 מצמדים של סרחיו אגוורו ואילקאי גונדואן. השער הראשון של אגוורו הגיע מהר, הרבה הודות להגנה החלשה של המארחת, ולאחר השער המשחק היה הרבה יותר פשוט ונינוח. להבדיל מהמפגש הקודם, אגוורו צפוי לפתוח הערב בהרכב. לעומתו, קלאודיו בראבו מושעה בשל הכרטיס האדום שקיבל במשחק מולנו, ובמקומו וילי קבאז’רו יפתח. סאניה וסבאלטה גם בספק קל ואולי נראה אלתור בעמדת המגן הימני בדמותו של פרננדו.

ההרכב שפתח נגד וסט ברומיץ’:

בראבו
פרננדו, סטונס, אוטמנדי, קולארוב
גונדואן, פרננדיניו
סטרלינג, סילבה, נוליטו
אגוורו

במפגשי העבר

תומר כבר סיפר לכם על מפגשי העבר בין בארסה לסיטי, אך נתן רק קישורים לצפייה בתקצירים של המשחקים בקאמפ נואו. לכן אפנק אתכם בתקצירים של הניצחונות אצלם.

“היסטוריית המפגשים” שלנו עם הסיטי אמנם מתרחבת לה אבל עדיין כוללת בה בסך הכל ארבעה מפגשים אותם אף לא אחד מישהו כאן שכח, אני מניח. פעמיים פגשנו בסיטיסנז בשלב שמינית גמר ליגת האלופות והעונה תהיה הפעם הראשונה בשלב הבתים.

פברואר – מרץ 2014, העונה השחורה של טאטא מרטינו. בארסה פוגשת בולנסיה בקאמפ נואו ומובסת 3-2, מקבלת כאפה, מביסה את סביליה בחוץ ורגע לפני שהסיטי מגיעה לקאמפ נואו, בכושר מדהים האמת, לפתע האמונה בקבוצה הלפרקים כבויה של טאטא מרטינו בערה וגם השחקנים הרגישו זאת. מול הסיטי חסרת הניסיון האירופי הדרוש להתמודד עם – עדיין – אחת הקבוצות הטובות בעולם, זה גם לא הלך קשה מדי וכך באמצע פברואר בארסה הגיעה למנצ’סטר והביסה 2-0 בחוץ (!) את הסיטי משערים של מסי בפנדל ודני אלבס בתוספת הזמן. אותו הדבר קרה גם לקראת הגומלין באמצע מרץ… כישלונות אצל סוסיידאד ובחוץ אצל ויאדוליד, שביעייה על אוססונה וכך שוב הגענו לגומלין עם ראש מורם (בעיקר בגלל היתרון המבטיח מן הסתם). בקאמפ נואו עלינו ליתרון שוב משער של מסי, קומפאני השווה בדקות הסיום אחרי שהסיטי גם נשארו ב-10 שחקנים (סבאלטה קיבל צהוב שני) אבל גם אז – דני אלבס כובש בתוספת הזמן כמעט מאותה פוזיציה ומנצח כפליים את האנגלים. המשחק הבא אגב היה ה-4-3 בקלאסיקו בברנבאו, אחריו הפציעה הארורה של ואלדס שגמר את הקריירה בבארסה בדמעות, הפציעה של פיקה שחיסלה אותנו והרוח השבורה הכללית שעטפה אותנו עם מותו של טיטו וילאנובה.

פברואר – מרץ 2015, שוב אנו מוגרלים מול הסיטי בשמינית גמר האלופות, הרביעית מתוך 6 אלופות מקומיות (שזה בעצם כולן באותו קמפיין אירופי מדהים) מולן נלחמנו. המצב אז היה מעט שונה. הכאוס מול סוסיידאד כבר חלף עבר לו בינואר ובארסה שלאחר מכן הייתה סיפור אחר לחלוטין. בכל זאת, הרגשנו מעט סקפטיים לקראת הסיטי כי דמיינו קבוצה שתלמד לקחים רבים. ובכן, הבעיה של הסיטי היא שלמידת לקחים לא עוזרת כשבשורותינו נמצא לואיס סוארס בשיאו. האורגוואי מפלצת השערים כבש צמד מול התכולים בתוך חצי שעה, אגוארו צימק במחצית השניה ומסי עוד החמיץ פנדל בתוספת הזמן. 2-1 בסיום. הגומלין התנהל בצורה יותר עקשנית וקשה אך גם אז, איבן ראקיטיץ’ כבש לאחר חצי שעה בקאמפ נואו והרס את רוחותיה של הסיטי שבדיעבד יכולה להרגיש בנוח – כלום ושום דבר לא יכל לעצור את בארסה של ה-MSN, בארסה של אותה העונה. כך המשכנו לפרק את פ.ס.ז’, את באיירן מינכן ואת יובנטוס בגמר. כאמור, אין קבוצה לדעת בקמפיין ההוא שפגשנו שלא הייתה אלופה במדינתה בעונה הקודמת. קצת הורס שה”אלופה” הבאה מורידה מהערך של זה, אה?

אגב מלבד המפגשים באלופות, כולם אני מניח זוכרים את הגאמפר של 2010 עם זלאטן בהרכב של בארסה מול הסיטי שהייתה ממש בתחילת עידנה החדש. את המשחק הזה בארסה האמת הפסידה משער של פטרוב. אגב 2 – גם יאיא טורה פתח בהרכב של בארסה באותו משחק.

מערכת בארסה מאניה